את נקודת הכשל הזו במכירה בוובינר בעלי עסקים מגלים רק אחרי הרבה וובינרים שכשלו

בשעה 8:51 ברביעי בערב, 21 דקות לתוך הוובינר שלך,
הלקוח שלך עבר לשונית בדפדפן, לקרוא חדשות.
למה מה עשית?

התוכן שלך בסדר, אפילו טוב.
הגעת מתודלק במצברוחטוב, ואולי גם מאיזו חצי כוס קפה מחוזקת.
דיברת יפה, רהוט, שוטף, המשך של השבוע המגניב שהיה לך
ויחד עם הצופה שלא יהפוך ללקוח הזה,
עוד כמה צופים עברו לשונית לעולם שכולו ynet.

5 דקות אחרי זה עשית את זה שוב,
ואתה עדיין מרגיש טוב.
ברור, אין לך מונה שאומר הרגע הפסדתי 250 ₪ בלידים ו 7,000 שח מכירות.
תודה לאלוהי הטכנולוגיה הפרימיטיבית.

זה קרה לך עוד פעמיים בוובינר ובסוף קנה מאיר החבר שלך מהתיכון.
וזהו. כל השאר צורצרו לאנחות.

תבין את עצמך, הוובינר שלך נפל בגלל דילוג.
לא בגלל תוכן או קופי וחס ושלום לא בגלל העיצוב
שלא משנה גם לשונאים שלך.

מה קרה?
קפיצה אחת בהיגיון, שנראית לך טבעית,
כי כבר 20 שנה אתה חי במקצועיות המדהימה שלך,
בדיאלוג שלך עם עצמך, במסקנות שלך, ונהיית די חכם במקצוע,
אבל בשיווק- זה שרוצה הכל פשוט וחוזר על עצמו במובנות
שאותך משעממת אבל כל כך נדרשת לצופים שלך?

זה שבו הקהל שלך אמור לקבל ממך מידע לוריד,
ותוך כדי לרצות לקנות ממך כי אתה כזה אייס
בשיווק הזה הקהל פגש את חוכמתך היתרה בלי הדרך שמובילה אליה.

מה שקרה זה שבאותו רגע בתהליך השכנוע הרהוט שלך הופיע חור.
ומי השכנוע שנצברו בו נוקזו ונעלמו,
והצופה נותר פזור דעת אחרי שעבר שליש מתהליך השכנוע
שממנו צריך אחד שלם ויציב, או שאין רכישה.

דוגמה מהחיים וממות הוובינר התורן?
וובינר של יועץ עסקי, אמצע השידור.

הוא אומר:
“אם העסק שלכם תקוע, זה לא בגלל לידים.”
שקף מתחלף מיד.

“הבעיה היא קבלת ההחלטות שלכם כבעלי עסק.”
עוד שקף.

“ובשיטה שלי אנחנו משנים את זה מהשורש.”

בערמת הכולסטרול האפורה ששוכנת בין כתפיו הכל רץ, שוטף.
נוירונים מאותתים זה לזה "אנחנו פיקס. הכל ברור".

אצל הצופים אבל, הפוך מוח, הפוך.
20% מהם חושבים פתאום:

“רגע.
אם לידים לא הבעיה,
למה כל מה שעשיתי עד היום סובב סביב זה?
ולמה כל כך הרבה אנשים חכמים אמרו לי שזה כן?
ואם הם טעו,
איך אני יודע שאתה יא גאון, לא טועה כמוהם?
הרי בסיפור הזה כבר הייתי, ומהשיטשיטשיט הזה טעמתי
וגם הקאתי וגם שילמתי למרק ולסרגיי ערמות.

הם לא שואלים את זה בקול כמובן.
הם צועקים בפנים. ומהרגע שאותה מחשבה קפצה במוחם,
כל מה שנאמר אחריה נשמע מעניין, אבל הם לא הסכימו עליו.

וכשהם לא הסכימו, השכנוע לא יושלם.
אולי אולי אולי אולי אולי אחרי מאמצי פולואפ שיתישו אותך ואת צוות המכירות עד דק.

אותו דילוג קורה גם כשמטפלת מדלגת מעל המיתוס של “רק צריך לתקשר”,
וכשאיש שיווק מציג מודל חדש בלי להראות למה הישן כבר לא יכול לעבוד יותר.

בכל פעם זו אותה תקלה.
לא התנגדות.
פער.

כשוובינר בנוי כקו רציף אחד,
לא כאוסף שקפים ולא כרצף רעיונות,
אלא כהוכחה מתמשכת לרעיון יסודי אחד,
החוויה משתנה לגמרי.

הקהל לא צריך “להאמין לך”.
הוא מגיע למסקנות בעצמו.
הוא מסכים איתך.

אין חורים להשלים לבד.
אין נקודה שבה צריך לעצור ולבדוק אם פספסת משהו.
וכשההצעה מגיעה,
היא לא מרגישה כמו קפיצה,
אלא כמו הדבר היחיד שעוד לא קרה.

אם קראת את זה והרגשת אי־נוחות קלה,
תעיף מבט במצלמה, לחץ על הכפתור שמפנה את העדשה אליך,
ותפגוש את האחראי. בשעה טובה!
למה הוא אחראי?
לזה שיש סיכוי גבוה שזה כבר קורה גם אצלך בוובינר.

וזו לא בעיה שפותרים לבד, אלא אם אתה אדם מאוד לוגי ומאוד מסודר,
כמו כמעט אף אחד.
כי מי שחי בתוך ההיגיון שלו לא רואה איפה הוא מדלג.

זה חלק עיקרי בעבודה שאני עושה עם לקוחות בתהליך סגור ומוגדר,
שבו אנחנו בונים מחדש את קו השכנוע כך שלא יהיו בו חורים.