יש כישלון אחד מהשייטת שהתביישתי לספר עליו במשך שנים

כשאתה אורז את השק שאתה הולך לסחוב,
וקולט את הכובד,
אתה יודע שלא ברור איך תעמוד בלא צפוי המסיבי שלפניך.

ואתה כבר חייל שעשה 15 חודשים במסלול, כן?!
עברת סוגי חישול לא ממש נפוצים.

בראש, אתה מקווה שאחרי כמה
שעות בצעידה בחול הים עם המשקל עליך
כבר תהיה סוג של מטושטש והכאב של כל חלק בגוף שלך
ייטשטש.

מהנסיון אתה יודע שזה לא יקרה.
לא מתרגלים לכאב.

אתה נשכב ליד התרמיל,
משחיל את הידיים מתחת לרתמה.
חבר מושיט לך ידע ועוזר לך לקום על הרגליים.
מתחילים לצעוד.

הרצועות של התרמיל חופרות לך את השכמות והגב.
כפות הרגליים שורפות.
ואתה ממשיך עוד צעד
ואז עוד אחד.
ואז עוד אחד.

עם המטרים והקילומטרים
הראש מתחיל לנהל איתך משא ומתן.
אולי תפסיק? זה יכול לעשות לך נזק לתמיד.

אנשי לילה שמבקרים בחוף רואים
את הקבוצה המוזרה הזו של תרמילים הולכים
ותחתם אנשים,

ולפנות בוקר אתה מגיע לנמל חיפה
גמור מחוסל מזמן נגמרה לך האנרגיה.
ונכנס לתרגיל שחיה וצלילה של כמה שעות.

חוזר, עולה כולך רטוב, אוכל משהו,
אורז את הציוד הרטוב והיותר כבד מקודם בתרמיל.
והולך את הדרך חזרה.

המסע התארך, התאחרנו ונכנסנו לשעות החמות.
רבים התייבשו, ורבים יותר לא סיימו את המסע.

גם אני.

וכשהוא הסתיים, הייתי בטוח שאני יודע בדיוק למה נכשלתי.
פשוט לא הייתי מספיק טוב.
המסע הזה היה גדול עליי.

יצאנו לשבוע חופשה של סוף השלב וכשחזרנו
התכנסנו בחדר התדריכים ומפקד השלב הבא במסלול
הודיע לנו שעושים את המסע שוב,
כי לא עמדנו בזמן הנדרש.

אותו מסלול על החוף עם אותו משקל.
אותה שחיה וצלילה.
אותם אנשים.
אני זוכר שהחלטתי דבר אחד.
אני אמות לפני שאפרוש.

ובפעם השנייה סיימנו ב- 5 שעות יותר מהר.

לא בגלל שבתוך כמה ימים נהיינו חזקים יותר.
לא בגלל שהכושר שלנו השתפר.
לא בגלל שהפכנו ללוחמים טובים יותר.
רק דבר אחד השתנה.
תיכף נגיע לזה.

בשבוע שעבר הסתיים הטור דה פראנס 2026,
תחרות האופניים הקשוחה בעולם.

בכל יום מ- 21 הימים הרוכבים הטובים בעולם
מתחרים על נצחון בקטע אחד.

השנה המארגנים הרימו את רף הקושי לגובה חדש.

לראשונה בתולדות הטור דה פראנס הם
סיימו את הקטעים ה- 19 וה – 20
ממש לפני קו הסיום בפריז,
בשתי עליות רצופות ל- Alpe d'Huez,
אחד ההרים הידועים כקשים לטיפוס בעולם.

זה לא "התפלק" להם, כן?!

הם רצו שההכרעה על המנצח תישאר פתוחה
עד כמעט סוף המרוץ,

כך שמיליוני הצופים יישארו מרותקים עד הרגע האחרון.

בסופו של דבר ניצח טאדיי פוגאצ'ר,
והפך לרוכב החמישי בלבד בהיסטוריה שזוכה חמש פעמים בטור דה פראנס.

קל להסתכל עליו ולחשוב:
"הוא פשוט רוכב טוב יותר."
אבל תחשבו על זה רגע.

רמקו אוונפול הגיע שני.
אייזק דל טורו שלישי.
מה מנע מהם להגיע ראשונים?

מאחורי פוגאצ'ר יש צוות שלם שחי רק בשביל שאלה אחת:
איך נותנים לו עוד יתרון קטן על פני כולם?

הם מחליטים
– איפה יתאמן.
– באיזה גובה.
– כמה שעות.
– מתי להעמיס.
– מתי דווקא להוריד עומס.
– באילו מרוצים להשתתף.
– ועל אילו לוותר.

חודשים לפני הטור הם שלחו אותו למחנה גובה
בסיירה נוואדה בספרד.

כי הם האמינו שזה עוד חלק בפאזל שיוביל אותו לניצחון.
נורא קשה לרכוב שם.

כל החלטה כזאת שווה אולי אחוז אחד.

אבל כשמחברים עשרות החלטות של אחוז אחד,
פתאום נוצר פער שאי אפשר לראות מבחוץ.

כולם רואים את עבודת הרגליים.
רק אלה שעמוק בפנים רואים את יתרון הידע.

מה קרה במסע "40 על 40" בשייטת
בגללו כאבתי ונכשלתי בראשון
וכאבתי אבל הצלחתי בשני
ואיתי עוד חבורה גדולה של לוחמים לעתיד?

לא נכשלנו כי לא היינו מספיק חזקים.
ופוגאצ'ר לא ניצח רק כי הוא רוכב חזק יותר.

בשני המקרים, מישהו עם יותר ידע בנה מסלול טוב יותר.
והוביל לנצחון.

אני לא סגור אם המפקד הראשון היה פחות טוב.
אני כן יודע שהמפקד השני ידע להוביל אותנו טוב יותר.

והתוצאה דיברה בעד עצמה.
עשינו את זה בחמש שעות פחות.
ועמדנו בזמן הנדרש.

אני חושב שכל אחד מאיתנו עושה את הטעות הזאת לפעמים.
כשמשהו לא מצליח, הרבה יותר קל להאשים את עצמנו.

"אני לא מספיק טוב."
"אני לא מספיק מוכשר."
"אני לא מספיק כריזמטי."

משך שנים אחרי המסלול התביישתי לספר שנכשלתי בראשון.
אבל בנאדם, סלח לעצמך…
ובעיקר תבין מה קורה, מלמעלה, ממעוף הציפור.

הבעיה העיקרית לא ישבה אצלי,
אלא במסלול לא נכון.

בגלל זה, כשבעל עסק אומר לי:
"הוובינר שלי לא מוכר…"

אני כמעט אף פעם לא שואל:
"איך אתה מעביר אותו?"

אני שואל:
"איזה מסלול אתה מנסה להעביר
את הצופה מהרגע שהוא מתיישב מול המסך?"

עכשיו, אם הוובינר שלך כבר מוכר כמו שאתה רוצה,
אז מעולה- ואין לך מה להמשיך לקרוא.

אבל אם אתה מרגיש שהוא נותן ערך,
הרבה אנשים נהנים ממנו, אומרים לך "תודה רבה"
אבל רק בודדים קונים,

לפני שאתה עובד על הקול, על הכריזמה או על המצגת,
הייתי מציע לבדוק משהו אחר.

אולי זו בכלל לא הבעיה שאתה חושב עליה.
אולי המסלול שהצופה עובר הוא זה שצריך להשתנות.

אם זה מה שאתה רוצה לבדוק,
אני מזמין אותך לקבוע שיחת בדיקת התאמה
לתכנית הליווי שלי "וובינר סוויץ'".

אם בשיחה אבין שהתכנית יכולה להתאים לעסק שלך
ולעזור לך להגיע לתוצאה משמעותית יותר מהוובינר,

אסביר לך איך היא עובדת ומה היא כוללת,
כדי שתוכל להחליט אם היא מתאימה גם לך.

ואם אחשוב שלא,
אגיד לך גם את זה בבהירות מלאה.

לקביעת שיחת התאמה, שלחו מייל חוזר ואשלח לכם קישור הרשמה-
השיחה ללא תשלום.