להיכשל בוובינר- מצלק- ולהצליח בונה ביטחון. איך להתחיל את הוובינר הראשון שלך בביטחון גבוה?

לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מהשכנה, מבוהלת…
ג'ואי ברח מהבית והגיע אליה לחצר.

תבינו, הוא קרע בשיניים את האזיקונים שקיבעו את הגדר,
כאלה שמקבעים גדר לעמודים שמחזיקים אותה.

לא דמיינתי שאפילו כלב עם מלתעות של רוטווילר מסוגל לעשות את זה.
וג'ואי הוא רועה אוסטרלי יפהפה, מקסים, עם
התנהגות עדינה ונימוסים.
העדין הזה קרע אותם בשיניים.

טסתי הביתה.

באמצע השכנה מתקשרת שהוא כבר ברח גם מהחצר שלה.
אני נוסע לאורך הכביש שמקיף את האגם,
מחפש אותו, עד שאני רואה אותו מסתובב אבוד על המדרכה מימין.

אני עוצר לידו, פותח את הדלת, טור מכוניות עוצר מאחוריי,
אני קורא לו והנסיך פשוט קופץ פנימה.

איזה לחץ. איזה נסיך.
מאוחר יותר באותו יום הבנתי משהו.

אימצנו אותו ממכלאה.
לפני כן הוא גדל, לדעתי במשפחה מפנקת.
ואז נטשו אותו.

בחוויה שלו, כל מי שהוא בוטח בו יכול להיעלם יום אחד.
מבחינתו, העולם עדיין לא מקום בטוח.

כמה ימים אחר כך לקחנו אותו לאגם.
מזמן אנחנו רוצים שהוא ישחה.

זה נראה לי טבעי.
אנחנו שוחים, שישחה גם.

אני נכנס למים.
הוא נשאר על החוף עם שולמית.
הלכתי אליו, לקחתי אותו ברצועה,
ופתאום הבנתי שאני יכול לעשות טעות גדולה.
למשוך.

הלכתי איתו לשפת המים.
נכנסתי עם כפות הרגליים,
הוא לא רצה.
נכנסתי עוד קצת.

המים ליחכו לו את כפות הרגליים.
למשוך?
לא.
מאז אנחנו עושים את אותו הדבר כמעט כל ערב.

עוד צעד.
ועוד צעד.
אתמול הוא כבר נכנס עד שיפולי הבטן.
זה לא שיעור בשחיה, כן?!
זה שיעור באמון.

אני חושב שהרבה בעלי עסקים עושים לעצמם בדיוק את מה שכמעט עשיתי לג'ואי.
הם משתכנעים שהם צריכים להצליח כמו כולם,
אבל אז הם מנסים לעשות כמו כולם כדי להצליח
ו"קופצים ראש" לוובינר:
|
עולים לוובינר מוקדם מדי.
מנסים למכור לפני שהם מרגישים בבטן שהם מוכנים.
ואז הוובינר לא מוכר.

ומה שנשאר אחריו הוא לא רק הפסד של זמן או כסף.
נשארת צלקת של "נכשלתי"

בפעם הבאה כבר קשה יותר להגיע מלא אנרגיה, מתלהב, שמח.
קשה יותר לעלות לשידור
ואם יש כמה פעמים כאלה הכי קשה
להאמין שזה בכלל יכול לעבוד.

לנסות להצליח כמו כולם זה בסדר,
אבל להתכונן כמו אנשים שמתנהלים אחרת לגמרי,
הרבה פעמים לא עובד.

יש אנשים שמגיעים אליי ואומרים:
"אני לא יודע למכור."
אחרי כמה דקות אני מבין שהבעיה היא בכלל לא מכירה.

הם יודעים ללמד. ולהסביר.
אבל "למכור" עושה מפגיש אותם עם תחושת כישלון.

לכן אנשים כאלה עוברים מסלול טיפה שונה אצלי.
אני עושה איתם חזרה, ואז עוד אחת.
אחר כך הם מוכרים לי.
אנחנו עוצרים.
מנתחים בצורה מכבדת, אוספת ולומדת.
מתקנים.
מנסים שוב מולי.

רק אחר כך הם מעבירים וובינר קטן, מול אנשים שהם מרגישים בטוחים איתם.
מקבלים משוב.
משפרים.

ורק אז עולים לשידור בגודל רגיל.
זה לא כמו שכולם עושים,
זה אפילו אחרת לגמרי,
יכול להיות שלכן זה עובד להם.

לנסיוני זו הדרך הכי מהירה להמשיך.

כי מי שמסיים את הוובינר הראשון שלו
בתחושת הצלחה- והצלחה זו העובדה שניסה ולמד
ועשה הכל כמו שצריך, בלי תלות בשלב זה בתוצאות המספריות,
מגיע לוובינר השני עם ביטחון אחר לגמרי.

ומי שמגיע עם ביטחון, מוכר טוב יותר.
ואז הביטחון גדל עוד.

וככה מתחילה להיווצר ספירלה עולה של הצלחה.
מעגלי ההצלחה גדלים. החוצה ופנימה.
אתה מרגיש בטוח יותר.

אתה נוטש את הפחד והדחיינות.
ומייצר הצלחות בפנים ואז בחוץ.

זו גם הסיבה שהמטרה שלי היא לא רק לעזור ללקוחות שלי למכור בוובינר.
המטרה שלי היא שהם ירצו להעביר גם את השני.
ואת השלישי.
ואת העשירי.

כי שם נבנה עסק.

אם יש לך ידע ששווה להעביר, אבל אתה
מרגיש שהוובינר עדיין גדול עליך, או
שכבר ניסית פעם אחת ולא קיבלת את התוצאה שרצית, כתוב לי במייל חוזר.

ספר לי איפה אתה נמצא היום.
איפה הוובינר שלך נתקע.
ומה אתה מרגיש שעוצר אותך.

אם אחשוב שאני יכול לעזור לך להתחיל ממקום בטוח יותר, אגיד לך.
ואם לא, אגיד גם את זה.