עוד רגע כולם יוכלו לייצר וובינר “מושלם”. ואז מה יישאר לך?
כן כן, יום אחד ה־AI יחליף את כולנו.
מבעלי עסקי השירות הקטנים, דרך המנכ"לים הגדולים, ועד הגננים, האינסטלטורים והמדענים.
וכולנו נחפש מה לעשות ב – 24 השעות הפנויות שלנו ביממה.
(הוא גם יישן במקומנו, מכאן 24)
אז מה עושים עד אז?
איך העסק שלנו יצמח בלי שנוטרד עד זוב מוח מהטכנולוגיה שמפגיזה אותנו?
כי אם להיות כנים, רוב בעלי העסקים כרגע מגיבים ל־AI כמו שיהודים כמונו מגיבים לבדיקה רפואית.
או שהם בהכחשה מוחלטת:
עזוב, זה סתם הייפ. גם על קריפטו אמרו שכל מי שלא נכנס עכשיו יסיים לגור בקרטון ולאכול טונה עם מזלג חד-פעמי
או שהם בפאניקה מוחלטת:
פותחים כל בוקר עוד 14 טאבים,
רואים סרטון בשם:
“7 כלי AI שחייבים להכיר לפני שיהיה מאוחר מדי”
ומיד מרגישים שהם איחרו את הרכבת, הפסידו את החיים, וכנראה יצטרכו לעבור לגדל עיזים ולגור באוהל על שפת הים.
אגב, תמיד מצחיק אותי שבכל מהפכה טכנולוגית,
בסוף יש מישהו שמגדל עיזים.
אבל קורה עכשיו משהו הרבה יותר מעניין.
AI לא באמת הופך אנשים למבריקים יותר.
הוא פשוט הופך מהר מאוד את הבינוניים לבלתי נסבלים.
כי פעם,
אם מישהו היה עושה וובינר גנרי,
לפחות היה צריך להשקיע בזה שבועיים.
היום?
ב- 11 דקות הוא כבר מייצר:
כותרת
מצגת
סיפור “מרגש” על הילדות שלו
17 בונוסים
והבטחה שנשמעת כאילו נכתבה על ידי איש מכירות
שואבי אבק מדלת לדלת שנדנד לקשישות עולות מחבר המדינות
בשיכונים של באר שבע בשנות ה- 90'.
והקהל מרגיש את זה.
לא תמיד במודע.
אבל הגוף שלו מבין.
אחרי כמה דקות הוא מתחיל להרגיש את אותה תחושה שיש כשמישהו לוחץ לך יד יותר מדי זמן.
משהו כאן לא טבעי.
וזה נהיה קריטי בוובינרים.
כי בארה"ב כבר רואים יותר ויותר וובינרים שנראים מעולה,
ערוכים יפה, עם אנימציות,
עם AI, גרפים,
עם “מערכת ייחודית”,
ועדיין אנשים בורחים מהם כאילו חילקו שם פלאיירים של כת.
ובישראל זה אפילו יותר אכזרי.
כי ישראלים מזהים זיוף מהר יותר מכל עם אחר בעולם.
האמריקאי יגיד:
“Interesting…”
הישראלי יגיד:
“אחי, אתה מבלבל במוח.”
וכשהוא צודק, הוא צודק.
כי AI עדיין לא יודע להבין למה בן אדם אומר:
“אני צריך לחשוב על זה”
כשבעצם הוא מתכוון:
“אני מפחד להיכשל שוב.”
הוא לא באמת מבין למה קהל נשאר דווקא כשאתה סוטה מהמצגת ואומר משהו אישי, קצת מביך, קצת לא מושלם.
הוא לא מבין למה לפעמים משפט אחד אמיתי מוכר יותר מ־42 שקפים “אסטרטגיים”.
אבל הוא כן מתחיל לעשות
משהו מאוד מסוכן.
הוא מתחיל לחשוף איפה אתה מאבד אנשים.
ופתאום אתה מגלה דברים שלא רצית לדעת.
למשל:
שבכל פעם שאתה מתחיל “להסביר את השיטה”, אנשים נעלמים
שהחלק שחשבת שהוא גאוני, בעצם מעייף
ושדווקא כשהפסקת להיות “מקצועי” והתחלת לדבר כמו בן אדם, הקהל התחיל להקשיב
וזה קצת מעליב.
כי כולנו רוצים לחשוב שהבעיה היא:
“צריך עוד טראפיק.”
הרבה יותר נעים לחשוב שחסרים לידים,
מאשר להבין שחסרה נשמה.
ובגלל זה אני חושב שהשנים הקרובות לא יהיו שייכות לאנשים שיודעים הכי הרבה AI.
הן יהיו שייכות לאנשים שיודעים להשתמש ב־AI כדי להבין בני אדם יותר עמוק.
וזה הבדל עצום.
כי מי שימשיך להשתמש ב־AI רק כדי לייצר עוד תוכן,
כנראה יגלה בקרוב שהוא מתחרה בעוד 700 אנשים שנשמעים בדיוק כמוהו.
אבל מי שילמד:
לקרוא התנגדויות
לזהות איפה אמון נשבר
להבין פסיכולוגיה אנושית
ולבנות וובינר שמרגיש אמיתי בעולם מלא תוכן סינתטי
יהפוך להיות מסוכן מאוד בשוק.
לא בגלל הטכנולוגיה.
בגלל שהוא יידע להשתמש בה בלי לאבד את עצמו בדרך.
ואם אתה קורא את זה ומבין שמשהו בוובינרים שלך כבר לא עובד כמו פעם,
שהקהל נהיה יותר חשדן,
יותר עייף,
יותר קשה להרשים אותו,
זה לא בגלל שאתה “לא מספיק טוב”.
זה בגלל שהמשחק השתנה.
והמון בעלי עסקים עדיין משחקים לפי החוקים של לפני שלוש שנים.
בינתיים.
עד שהמספרים יגיעו.
ואז בדרך כלל מתחיל השלב שבעלי עסקים עושים מה שבני אדם עושים מאז ומתמיד כשהם מפחדים:
קונים עוד קורס.
מורידים עוד PDF.
מחליפים צבע לכפתור.
ומספרים לעצמם שהבעיה היא כנראה האלגוריתם…
זה בערך כמו להחליף וילון בבית בזמן שהמטבח בוער.
אם אתה רוצה להבין איך בונים היום וובינר שמצליח להחזיק קשב, לבנות אמון ולמכור גם בעולם שבו AI הפך את רוב התוכן לדומה,
כנראה שאתה צריך ללמוד לחשוב אחרת על וובינרים.
לא רק על:
שקפים
הוקים
בונוסים
וסגירות
אלא על:
פסיכולוגיה
דינמיקה אנושית
התנגדויות
מבני אמון
ומה באמת קורה בראש של הקהל שלך בזמן השידור
כי זה בדיוק המקום שבו רוב הוובינרים מתים.
בשקט, כן?!
אם זה מדבר אליך,
תכתוב לי “וובינר”.
לא כי אני הולך לשלוח לך איזה PDF בשם:
“7 טריקים שיגרמו לקהל שלך להתחנן לקנות.”
אלוהים ישמור.
אלא כי אולי הגיע הזמן להבין מה באמת השתנה בשוק,
לפני שהשוק יסביר את זה לבד דרך חשבון הבנק שלך.
ישעיהו ריבּ
מוביל בעלי עסקים לוובינרים ממירים
