איך וובינרים בשותפויות עסקיות מכרסמים בשותפויות ומחסלים אותן - ואיך להימנע מזה

כמה שהם שנאו אותי – ובצדק – כשהרסתי להם את שלוות שבת בבוקר…
כשהייתי עובר בגינות מתחת לבתים בירושלים בשש בבוקר
מרעיש בטירוף עם המפוח עלים שלי ומעיף ענני אבק באוויר…

מדי פעם היה צץ איזה פרצוף מנומנם ומבקש בנימוס אם אפשר לבוא מאוחר יותר…

כסטודנט היה לי אז עסק לנקיון חדרי מדרגות וגינות,
מצידי, הזמן היחידי שלי לעבוד היה בשבת בבוקר (למדתי בבצלאל)
מצידם, נדמה לי שבאפס התחשבות פירקתי
את שנת השבת הקדושה שלהם
ברעש מהגיהנום.

די דומה למה שוובינר מצליח עושה לשותפות…
הוא לא משנה אותה,
הוא מעיף את כל הג'יפה למעלה:
"אני עושה יותר", "מגיע לי יותר", "הוא חסר אחריות…"

בגלל אפקט המפוח בשותפות,
לפני שאני מתחיל לעבוד עם שותפים על וובינר,
אנחנו מקיימים שיחה.
היא לא קשורה ישירות למסר, להצעה, לקמפיינים.
אלא ליחסים ביניהם.

בתור בוגר עסקים שעושים וובינרים,
אני יכול לספר לכם שוובינר הוא מהדברים הכי מסוכנים שאפשר להכניס לתוך שותפות.

מצד אחד הוא יכול להזניק עסק ומצד שני לפרק…
וזה לא בגלל הוובינר אלא בגלל מה שהוא חושף.

נניח שיש שני שותפים:
נמי כריזמטי, חיית במה, קל לו עם אנשים,
מת על מצלמה, הוא כמובן יעביר את הוובינר.

סמי, השותף השני, רק זה חסר לו, לעלות על במה.
הוא מזיע רק מהמחשבה.
כשהתחילו לעבוד הסכימו מי עושה מה יצאו לדרך.

ואז מתחילים להגיע הלידים ונכנסות מכירות.
ואיתן מחמאות באינסטגרם, בהודעות, ברשתות החברתיות…

ופתאום קורה משהו שידענו שיקרה, אבל התעלמנו.
הלקוחות מתחילים לזהות רק את נמי.
רק הוא מקבל הודעות, אותו מצטטים,
יש לו מעריצים, מכירים רק את השם שלו.

פתאום… סמי, השותף השני,
מתחיל להרגיש בלתי נראה,
בורג חיוני אבל שקוף לגמרי במכונה שעובדת בטירוף,
שוחקת, גורסת, מייצרת לקוחות ותהילה.

גם סמי השותף השני נקרע בעבודה, תקציב השיווק יוצא גם מכיסו
המותג המשותף של שניהם, אבל בתכלס
אנשים מכירים ויזכרו רק את נמי.

והמתח ששכב כל כך בשקט מתחת לשטיח מתחיל להתרומם
כמו אליגטור משפת הנהר כשמגיע גור אנטילופות.
זה לא כסף, אלה לא אחוזים, זה דבר הרבה יותר חייתי
שמצוי בטבע האנושי שלנו:
הצורך בהכרה.
במשמעות.
בתחושת ערך.

עכשיו נהפוך את התמונה.
לפעמים דווקא מי שמעביר את הוובינר מתחיל להרגיש לבד.

הוא בפרונט. סופג את הלחץ, את ההתנגדויות,
את הטענות של הלקוחות הפחות מרוצים.
בלילה הוא נרדם איתם, והשד של "כל האחריות על הכתפיים שלי" תוקף
אותו…

בראש שלו ממריאות מחשבות אופייניות כמו
"רגע… למה אני עושה את כל זה?"

ונוצר כאן מתח כמעט בלתי נמנע.
כמעט.

תחשבו כמה גם נמי וגם סמי לא מספיק מוכנים,
כשהם בעצם
פוגשים את הבעיות האלה שנתיים לפני שהיו אמורות לצוף…

ולכן כשאני עובד עם שותפים, אני לא מנסה רק לבנות וובינר שמוכר
אלא קודם, להבין איך השותפות הזאת בנויה.

איפה הנקודות הרגישות בזוגיות הזו:
איפה כל אחד עשוי להרגיש לא מוערך, נותן יותר מהשני,
איפה הוא שקוף לאחר.

ואיך בונים את המערכת כך שהוובינר יחזק את השותפות במקום לערער אותה.

כי אחרי 7 מאות וובינרים, הרבה מהם של עסקים
של שותפים עסקיים וזוגות, ראיתי המון פעמים
שהוובינר הוא הוובינר, וברור לי לגמרי איך לנהל
את העניין –

השאלה היא מה הוא פוגש כשהוא נכנס לעסק.
ואם הוא פוגש שותפות בריאה,
הוא יכול להפוך למנוע צמיחה.
אם הוא פוגש מתחים שמסתתרים ומחכים לתורם להתעורר
ולתקוף, הוא יגרום להם להופיע מהר וחזק יותר.

ועכשיו, מה זה עוזר לך?

הסיבה שזה כל כך חשוב היא שיזם
רוצה תמיד לגדול מעבר למה שהשותפות מאפשרת כרגע.

אבל עסק לא גדל לגודל שהשותפים שלו לא מסוגלים להכיל.

בשלב מסוים כל עסק נתקל בתקרת זכוכית.
ולרוב היא לא שיווקית, לא טכנולוגית ולא כספית.
היא אנושית.

היא יושבת במקומות שבהם שני אנשים רוצים את אותו עתיד,
אבל מדמיינים אותו בצורה שונה לחלוטין.

כשמצליחים ליישר את הדברים האלה,
הוובינר כבר לא רק מוכר.

הוא מאפשר לעסק להגיע למקומות שקודם לא היה מסוגל להגיע אליהם.

ואז?

אם קראתם עד כאן ויש לכם שותף,

ועוד לא בניתם וובינר, אל תבנו לפני שאתם מדברים איתי.

ראיתי יותר מדי שותפויות שבהן הוובינר הצליח,

והיחסים בין השותפים התחילו להיסדק.

לא בגלל כסף או נושאים מקצועיים,
אלא בגלל בגלל דברים שאף אחד לא דיבר עליהם מראש.

אם אתם שוקלים להכניס וובינר לעסק,

בואו נדבר קודם. שניכם.

כי הרבה יותר קל למנוע את הבעיה מאשר לתקן אותה אחרי שהלקוחות כבר מתחילים להגיע.