41. כתיבה שיווקית מטלטלת – לכתוב מהבטן של הלקוח – עם רוזין רוזנבלום

📝 תמלול מלא של הפרק

השיחה המלאה, מחולקת לנושאים. בראש כל נושא יש תקציר קצר, כדי שתוכלו לקפוץ ישר למה שמעניין אתכם.

🎙️ פתיחה

💡 בקצרה: טעימה מהשיחה, היכרות עם רוזין רוזנבלום, והרעיון המרכזי של הפרק: לא לדבר על הכאב של הלקוח מבחוץ אלא להפוך להיות הלקוח – ולמה אמפתיה לבדה משאירה את הכותב מוגן מדי.

ישעיהו: רוב המאזינים שלנו הם לא קופירייטרים, הם פחות מתעמקים בעולם הלקוחות, כי זו התכונה האנושית הטבעית.

ואנחנו באים פה לתת להם כלים, לתת להם את האפשרות להעמיק ולפתור בעצם.

זה לעשות צעד נורא נורא משמעותי בשיווק, שזה להיכנס, כפי שהגדיר אחד מגדולי הקופירייטרים, להיכנס למחשבות של הלקוח שלך.

רוזין: אז אני אומרת לא מחשבות, אני אומרת נשמה.

ישעיהו: רגשות, נשמה, you name it.

רוזין: על הנפש שלו. ולכן אמרתי, השיטה היא כמו שאני אומרת, היא כביכול נשמעת קלה וזה עניין של תרגול.

לזהות מה המצוקה שם ולחפש אותה אצלי בטריטוריות אחרות. בוא ניתן עוד דוגמה כדי שממש יחוו את העניין, איך מזהים ואיך מחפשים אותה אצלי.

ואגב, אני בטוחה שהרבה מאוד ממי שמאזין לנו עכשיו, כשדיברתי על תחושת ההחמצה, הם הבינו אותה.

זה דיבר אליהם בתחומים אחרים בחיים. זאת אומרת שיש את השורש של הכאב, שהוא נורא נורא זהה אצל כמעט כולנו. הפרטים החיצוניים זה רק הלבשה.

🎧 ברוכים הבאים ל"הקופי הטוב בעולם"

ברוכים הבאים לפודקאסט "הקופי הטוב בעולם". כאן אנחנו מגלים איך מילים נכונות מייצרות כסף גדול, מאפשרות לכם לבלוט מעל אוקיינוס המתחרים.

אני ישעיהו ריב, קופירייטר ממיר. ובכל פרק נפגוש יחד את המומחים יוצאי הדופן, שבאמצעות המילה הכתובה גרמו לעסקים שלהם ושל אחרים לצמוח ולשגשג.

נחשוף כאן את שיטות הפעולה וכל יתר הטריקים המקצועיים, שיכולים לגרום גם לעסק שלכם לנסוק לגבהים עסקיים אחרים.

לפעמים הם ידברו יותר ממני, לפעמים ננתח קייס סטאדיס מרתקים מהעולם, ולפעמים נביא את המידע והטיפים הפרקטיים ביותר.

גם מהיומיום העסקי שלי, שבו אני מייצר דפי מכירה ומשפכי שיווק ממירים לבעלי עסקים שרוצים לבלוט מעל כולם.

בואו נצא לדרך ונגלה יחד את המילים שהופכות להשפעה ולכסף גדול. אז יאללה, בואו נתחיל.

👋 מי היא רוזין רוזנבלום?

ישעיהו: אהלן רוזין רוזנבלום. רוזין, את ואני מכירים כבר 13 שנה לפי מה שספרתי, שבהן אנחנו מדברים על עסקים פה, שם ובהרבה מקומות.

עברנו הרבה דברים יחד, ולדעתי, לעניות דעתי, ואני לא חושב שאני היחיד בסיפור הזה, את מהקופירייטריות הטובות והיצירתיות ביותר שפגשתי שיש בישראל, אני ודאי לגבי זה.

תמיד את מעיין בלתי נדלה של יצירתיות, תמיד משהו, יוצא לך איזה משהו מקורי, מפתיע, מחודד מאוד, מעודן, עשוי בתחכום.

הייתי מתייחס להצעה האחרונה שהוצאת במייל, אבל לא נעשה את זה הרגע.

למי שלא מכיר, רוזין היא יועצת שיווק, היא קופירייטרית מוכשרת ברמות קיצוניות,

היא בעלת קהילה גדולה של עשרות אלפי אנשים, חיית במה שעשתה הרבה מאוד כנסים, הרבה מאוד השקות מוצרים,

היא ייעצה להרבה מאוד עסקים מובילים ועזרה להם לעשות שינויים גדולים.

אם אתם שומעים פה את התואר הזה "הרבה", כי היא פשוט עשתה הרבה.

רוזין: תודה רבה, אני מתמוגגת.

ישעיהו: והיא עושה הרבה. אז רוזין, אני רוצה רגע להעביר אלייך את הדיבור, כמו שאומרים באיטלקית, את המיקרופון, שהוא כבר אצלך, ואני רוצה קצת לשמוע.

אמרנו שאנחנו נדבר פה היום על איזשהו נושא, ואני רוצה לשמוע ממך איך את מספרת עליו, כי הוא נושא מרתק ברמות קיצוניות.

רוזין: אז קודם כול, נעים מאוד. לך לא, כי אנחנו מכירים, אבל למאזינים ולמאזינות שלנו, ותודה שהזמנת אותי להתארח בפודקאסט.

זה מרגש אותי, משמח אותי, אני מאוד מאוד מעריכה את העשייה שלך ואת הפודקאסט שלך עם הניתוחים המרתקים על עולם הקופי.

ישעיהו: תודה.

💬 למה "לדבר על הכאב" לא עובד?

רוזין: וכשדיברנו על להתארח בפרק וככה חשבנו מה נושא שיכול לתת ערך לבעלי ובעלות עסקים בעולמות הללו של הקופירייטינג וכתיבה שיווקית,

אז ככה הרגשתי אינטואיטיבית שהדבר שהיה מעניין לדבר עליו זה בעצם, אני חושבת שזו מצוקה מאוד גדולה של הרבה מאוד בעלי ובעלות עסקים שמנסים לכתוב,

לא משנה דף מכירה, אימייל, פוסט, לא משנה מה, ואומרים להם כל הזמן: "תדברו על הכאב של הלקוח,

תדברו על הכאב של הלקוח, תדברו על הכאב של הלקוח".

ומתוך מצוקה וחוסר ידיעה בעצם מה זה אומר לדבר על הכאב של הלקוח, אז או שמדברים על זה לא נכון, או שמדברים על זה לא מתוך כוונה רעה, כן?

או שמדברים על זה ממקום אגרסיבי, או שבכלל לא פוגעים, ואז מחפשים טכניקות: "איזו טכניקה תלמד אותי לכתוב כתיבה שיווקית?".

ומה שחשבתי שנדבר עליו היום זו דרך שבה לא צריך טכניקה, שבה דרך הבנה מאוד מאוד עמוקה של הלקוח,

בעל או בעלת עסק יכולים להרגיש את הכאב בעומקים שלא חשבו שיכלו להרגיש, להבין את הכאב בעומקים שלא חשבו שיכולים להבין,

ולדבר ולכתוב על הכאב הזה בעומק ודיוק ורגש, שאפילו אולי יפתיעו את עצמם.

וזה דווקא בגלל הגישה שאני, אני אגיד את זה קצת במשפט, אבל צריך להיכנס לתוך זה:

אני אומרת: במקום לחשוב כמו הלקוחות שלכם, במקום להרגיש כמו הלקוחות שלכם, במקום לנסות לדבר על הכאבים של הלקוחות שלכם,

כשאתם ניגשים לכתוב קופי, טקסט שיווקי, תהפכו להיות הלקוח שלכם.

במקום לנסות לדבר על הכאבים של הלקוחות שלכם, כשאתם ניגשים לכתוב קופי, טקסט שיווקי, תהפכו להיות הלקוח שלכם.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: את יודעת למה אני מאוד אוהב את מה שאת אומרת? כי אני שומע פה ערך שעבורי הוא מופלא, אני חושב שבאופן גלובלי הוא מופלא, וזו אמפתיה, אמפתיה עמוקה.

ואמפתיה מובילה לחמלה. והמקום הזה של להיות אמפתי, אני חושב שהרבה מאוד בעלי עסקים הם רוצים להיות אמפתיים,

וכשאומרים להם "תכאיבו", אומרים להם: "אבל אני לא רוצה להכאיב, לא כל כך מעניין אותי להכאיב, אני לא בסיפור הזה".

ואז כשאומרים בכל זאת להכאיב, מגיעים לאותו מקום שאת ציינת רגע, שמגזימים ועושים את זה באופן אגרסיבי.

אבל הכאב לא נועד להיות אגרסיבי, הוא נועד להיות אנליטי, הוא נועד לאפשר לנו להגיע לתוצאות ולעזור לבעל העסק,

לעזור יותר נכון לא לבעל העסק בלבד, אלא לחבר אותו עם הלקוח המתאים, ששניהם יגיעו לאותו עולם שהם יכולים לשוחח ולתת מקסימום ערך ולקבל מקסימום ערך באמצעות אמפתיה,

ולכן המילה הזאת "כאב", אני מודה שאני קצת מפקפק בה.

רוזין: נכון.

ישעיהו: אבל בהחלט זה אחד הדברים החשובים ביותר.

⚠️ נורית אזהרה על המילה "אמפתיה"

רוזין: אני אולי אפתיע אותך, אבל אני רוצה רגע לשים נורית אזהרה על המילה "אמפתיה".

ישעיהו: כן.

רוזין: אוקיי? לא במובן שאתה מתכוון אליה, אלא במובן שמי שמקשיב לנו עלולים לקחת את זה, והרבה פעמים בעלי עסקים בטעות לוקחים את זה לשם.

אמפתיה עדיין שמה אותי ככותבת במקום חיצוני. זאת אומרת,

יש לקוח או לקוחה פוטנציאליים שאני רוצה לכתוב עבורם את הטקסט השיווקי, ואם אני מנסה לגייס בתוכי אמפתיה,

אז אני במקום מוגן, אני במקום בטוח, לי לא כואב מה שכואב להם. אוקיי?

ישעיהו: כן.

רוזין: אבל אני מגייסת בתוכי אמפתיה, או יכולת אמפתית, כדי להבין את הכאב שלהם.

והמקום הזה הוא טריקי, כי הוא עלול להפיל את מי שכותב ככה למקום או…

ושוב, זה תמיד מתחיל מכוונה טובה, אבל עלולים ליפול למקום שבו זה קצת מגבוה.

אני רואה את הלקוח, אני מבין, אני זה, ואני אמפתי אליו, אני קצת מבחוץ ואני כותב אליו, אבל אני מוגן. ואני לא סתם משתמשת במילה "מוגן".

ישעיהו: סוג של פטרונות בעצם.

רוזין: כן.

ישעיהו: זה מה שאת מתארת.

רוזין: כן.

ישעיהו: מעניין.

🔓 למה הכותב צריך להרגיש חשוף?

רוזין: אני לא סתם משתמשת, כי המקום שאני שואפת אליו בכתיבה, כשאני אומרת להפוך להיות הלקוח שלי, זה להביא את עצמי למקום שבו אני מרגישה חשופה.

זאת אומרת, שבו אני מרגישה שאם אני אכתוב, אני עד כדי כך חשה והופכת להיות הלקוח שלי ברגע הכתיבה,

שפתאום אני מרגישה שאם אני אכתוב את מה שהרגש שלי בא להוציא, אני עלולה לחשוף משהו אצלי.

אני כותבת על הלקוח, אבל פתאום הנשמה שלי מסתכנת בחשיפה. וכשאני מרגישה את הסכנה הזו, עוד שנייה, כשאני מרגישה את הסכנה הזו,

אני יודעת שאני באזור הנכון. ⬆ חזרה לנושאים

🦁 9:40 – מצוקה גדולה של בעלי עסקים

💡 בקצרה: למה הכתיבה הזו דורשת אומץ, ומה ההבדל בין כתיבה מתוך אמפתיה וטכניקה לבין כתיבה מתוך מקום שאתם מכירים בעצמכם.

ישעיהו: אני מאוד אוהב את זה, כי אני חושב שצריך לזה הרבה מאוד אומץ.

ואני חושב שאומץ הוא מצרך נדיר בעולמנו. ואני יכול להגיד אישית, שכשאני מגיע לאזורי סכנה כאלה, אני נדרך.

ואני מדבר עם כולנו, ואני הרבה פעמים רוצה לעשות את הצעד, ואני יודע שלא תמיד אני מצליח לעשות אותו.

רוזין: אז אני רוצה להעמיק בזה לטובת מי שמאזין לנו, שיבינו למה מדובר.

כי כשאני באמפתיה, או כשאני בטכניקה, או כשאני בזה, אני בסדר. ועכשיו אני כותבת על הלקוח שכואב לו משהו, ואני מגייסת את כל ה…

בין אם זה טכניקות או מיומנויות או דברים כאלה שבהם אני ארגיש אמפתיה או רגישות כלפי הכאב שלו.

זו גישה אחת שהיא מאוד מוציאה כתיבה שיכולה להיות מאוד תבניתית.

הגישה שאני מדברת עליה, להפוך להיות הלקוח שלי,

זה למצוא את הנקודה, למצוא את הנקודה שבה אני לא מבינה מה הלקוח עובר, אני יודעת מה הלקוח עובר כי אני מכירה את המקום הזה אצלי.

ואז בעצם אני כותבת עבורו, אבל באיזשהו מקום אני כותבת למקום הזה בנשמה שלי.

ושם זו החשיפה. ושם זה המקום שמוציא כתיבה שיווקית מטלטלת.

ואז בעצם אני כותבת עבורו, אבל באיזשהו מקום אני כותבת למקום הזה בנשמה שלי.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

😨 10:30 – דרך כתיבה שבה לא צריך טכניקות

💡 בקצרה: מה עושים עם הפחד שהכתיבה תטלטל גם אתכם, ולמה דווקא שם נולד הטקסט שגורם לקוראים להרגיש שמישהו הבין אותם.

ישעיהו: איך את מתמודדת עם הפחד אבל? איך את מתמודדת עם הפחד שזה יטלטל אותך יותר מדי? או שזה לא קיים אצלך?

רוזין: זה קיים, אבל שם זה המקום שאני יודעת שזה המקום שמוליד את הכתיבה שאחרי זה אנשים אומרים: "וואו, זה כאילו, את כאילו, את לא הבנת אותי, את כאילו, את בנשמה שלי".

זה קיים, אבל שם זה המקום שאני יודעת שזה המקום שמוליד את הכתיבה שאחרי זה אנשים אומרים: "וואו, זה כאילו, את כאילו, את לא הבנת אותי, את כאילו, את בנשמה שלי".

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

🧹 11:50 – אמפתיה זה טוב או רע?

💡 בקצרה: ישעיהו מציג את הייעוץ של רוזין לנעמה קמינר מבורך ב"סיבוב על המטאטא", ואת הדילמה שכל בעל עסק מכיר: איך להגדיר את עצמי כך שהלקוח יבין שאני הכתובת.

ישעיהו: "את זה אני".

רוזין: "את זה אני, את יותר אני ממני". בואי ניתן דוגמה שאנשים יבינו.

🧹 דוגמה: הייעוץ לנעמה ב"סיבוב על המטאטא"

ישעיהו: כן, בואי נדבר על… אני הקשבתי לפרק האחרון של הפודקאסט שלך, שמעתי אותו.

מהתחלה ועד הסוף את פיצחת מסר שיווקי לבעלת עסק, נעמה קמינר מבורך, שהיא מטפלת,

יועצת ומרצה בפסיכולוגיה חיובית, שהגיעה למה שאת קוראת "סיבוב על המטאטא", שזה ייעוץ שיווקי לבעלת עסק במסגרת הפודקאסט שלך, "נולדנו להשפיע".

רוזין: נכון.

ישעיהו: ונעמה הגיעה עם דילמה שבטח כולם פה יזדהו איתה, כל מי שהוא בעל עסק יזדהה איתה, כי איך אפשר שלא?

שזה: איך אני מגדירה את עצמי בעיני לקוחות פוטנציאליים כדי שיבינו שאני הכתובת הנכונה עבורם.

ואת בפרק זמן קצר להפליא של שעה ו-5 דקות, את התחלת, המשכת וסיימת איתה, תוך כדי שנתת לה אינדיקציות איך ליישם את זה באתר שלה,

בחלקים שונים בשיווק שלה, דבר שלעולם לא הגיעה אליו. הייתי רוצה קצת לשמוע על זה קצת יותר, על התהליך.

אם את יכולה לדבר על איזשהו, אני יודע שיש לך סכמה של תהליך בת 4 שלבים, אני לא יודע אם זה קשור לפה באופן מדויק,

אבל הייתי רוצה לשמוע על התהליך הזה, כי זה מאוד מאוד מועיל.

איך אני מגדירה את עצמי בעיני לקוחות פוטנציאליים כדי שיבינו שאני הכתובת הנכונה עבורם.

ישעיהו ריבּ

⬆ חזרה לנושאים

🧪 13:00 – מה הבעיה באמפתיה?

💡 בקצרה: רוזין מציעה להדגים את התהליך על עסק אמיתי. נבחר עסק שמכשיר מטפלים בשיאצו, ומתברר שכבר כאן יש החלטה ראשונה: למי בדיוק פונים.

רוזין: אז זה קשור. אז זה קשור למה שדיברנו.

ישעיהו: זה כמו מסע גדול שעשינו פה, כן.

🎬 בואו נדגים על עסק אמיתי

רוזין: כן, זה קשור למה שדיברנו בייעוץ הזה.

ב"סיבוב על המטאטא" אני כל פעם לוקחת בעלי עסק עם דילמה, כאילו יש לנו שעה לפצח את הדילמה הזו, דילמה שיווקית או בתוכן, ואז ההקלטה עולה לפודקאסט.

זה פשוט שאנשים יבינו במה מדובר.

אני רוצה להגיד לך, בוא נדגים למאזינים שלנו, בוא ניקח עסק מסוים ואני אגיד לך ואני אדגים מה התהליך שאני עושה כדי להגיע לנקודה שאני הופכת להיות הלקוח שלי.

ישעיהו: מעולה. את רוצה שאני אתן לך רעיון לעסק?

רוזין: יאללה.

🤔 יועץ עסקי – או תחום רחוק?

ישעיהו: בוא נתחיל. אני רואה שיש המון, יש בעלי מקצועות שפשוט נמצאים, אנחנו רואים הרבה מהם ומאוד קשה לנו להבדיל ביניהם. אני אתן אחד מהם: יועץ עסקי. בסדר?

רוזין: כן. טוב לנו, אין בעיה.

העניין הוא שזה כאילו למי שמאזין לנו, יכול להיות שהם יגידו: "טוב, זה לא חוכמה לתת על יועץ עסקי, זה כאילו הם בתחום הזה וזה קשור אליהם".

ישעיהו: אוקיי.

רוזין: אוקיי? אז אין לי בעיה שניכנס לזה, אבל אם אתה רוצה שנחפש דווקא לא מהעולמות שלנו?

ישעיהו: בסדר גמור. מבחינתי, מה שהחלטה שלך. בסדר גמור.

מבחינתי, בואי נלך על לא רק מטפל, מישהו שמכשיר מטפלים בשיטה מסוימת.

נכון? זה מאתגר, זה שוק מאוד תחרותי, שוק ש…

רוזין: אני צריכה לדעת מה השיטה. אני צריכה עסק מאוד… אוקיי.

ישעיהו: אוקיי. נאמר שיטה שהיא… תראי, אני אגיד לך שאני מבין בשיאצו, זה הולך להיות מאתגר.

💆 מכשיר מטפלים בשיאצו: מי הקהל?

רוזין: לא משנה, אוקיי. מה שאני עושה בשלב ראשון, אוקיי, נניח בא בעל עסק שהוא אומר: "אני מכשיר מטפלים בטיפול אלטרנטיבי", נגיד בשיטה מסוימת.

ישעיהו: כן.

רוזין: הנטייה הרבה פעמים היא להתייחס לכל… אוקיי, אני מכשיר מטפלים, אז מי קהל היעד? מי שרוצה לטפל.

⚖️ החלטה ראשונה: למי פונים?

ישעיהו: או מי ש… זהו, קהל היעד, אני אומרת את זה, יש לי נקודות התייחסות.

אני לא מזמן עשיתי דף מכירה שיצא עם תוצאות בינתיים שנראות סבבה לגמרי, לגוף שמכשיר, מכשיר בשיטת טיפול מסוימת.

ומה שקרה שם שהם בעצם, הם נמצאים כבר עכשיו במה שלהם, כבר יש דילמה: האם אני קורא למטפלים לעשות את זה, או האם אני קורא לאנשים שהם עדיין לא מטפלים?

צריך לעשות פה איזושהי החלטה מז'ורית קודם כול.

האם אני קורא למטפלים לעשות את זה, או האם אני קורא לאנשים שהם עדיין לא מטפלים?

ישעיהו ריבּ

רוזין: כן, אוקיי. אז זה מצוין, אז זה נוגע למה שאני רוצה. נניח יש עסק שהוא מכשיר מטפלים, נקרא לזה לא משנה מה, בשיאצו בדרך מסוימת.

ישעיהו: בואי ניקח שיאצו, בואי ניקח שיאצו. ⬆ חזרה לנושאים

👥 16:13 – מה יביא אותך לכתיבה שיווקית מטלטלת?

💡 בקצרה: רוזין מפרקת את "כל מי שרוצה לטפל" לארבע קבוצות שונות מאוד – ממי שמעולם לא טיפל ועד מטפל מתקדם שרוצה להוסיף כלי.

רוזין: כן, כן, בדרך מסוימת. אז בניגוד לנטייה של הרבה פעמים בעלי עסקים להגיד: "אוקיי, אני פונה לכל מי שרוצה לטפל", אוקיי?

אז השאלות הראשונות שאני אשאל: האם אנחנו פונים באמת למי שמעולם לא טיפל,

אבל חלום חייו הוא להתחיל לטפל בשיאצו? האם אנחנו פונים למי שמעולם לא טיפל,

אבל חלום חייו הוא להתחיל לטפל במשהו בכלל, להיות מטפל באיזה תחום, ואולי שיאצו יכול להתאים לו?

זו כבר קבוצה שנייה, נכון? קבוצה שלישית: האם אנחנו מדברים על מישהו שהוא מטפל בשיאצו אבל מתחיל, והוא רוצה להיות מטפל עוד יותר טוב בשיאצו?

וזו קבוצה שלישית. קבוצה רביעית: האם אנחנו פונים למישהו שהוא מטפל בתחום אחר, הוא מטפל מתקדם בתחום אחר, והוא רוצה להוסיף לסל הכלים שלו גם את תחום השיאצו?

אוקיי?

האם אנחנו פונים למישהו שהוא מטפל בתחום אחר, הוא מטפל מתקדם בתחום אחר, והוא רוצה להוסיף לסל הכלים שלו גם את תחום השיאצו?

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: הוא מטפל ברפואה סינית, הוא רוצה לטפל יותר טוב, הוא אומר: "מתאים לי שיהיה לי שיאצו, אני אוהב את זה, אני אוהב את זה".

החלק הזה של המגע נראה לי מאוד טוב, מעבר למחטים ותזונה, נראה לי.

⬆ חזרה לנושאים

🧩 17:30 – הדילמה הגדולה של כל בעל עסק

💡 בקצרה: לפני שכותבים, בודקים עם בעל העסק לאיזו מארבע הקבוצות ההכשרה שלו מתאימה באמת, כי שיווק ומוצר לא נפרדים.

רוזין: נניח. אז ארבעת הקבוצות הללו, ההבדל ביניהן זה לא רק ברמת הכותרת: "אם אתה מטפל מתחיל ורוצה להיכנס לעולם השיאצו",

או "אם אתה מטפל מתקדם ורוצה להוסיף עוד משהו לסל הכלים שלך". אני אנסה להבין קודם כול עם בעל העסק, אוקיי?

ההכשרה שלו, לא רק את מי הוא היה רוצה מהקבוצה הזו, אוקיי?

אלא למי מארבעת הקבוצות הללו ההכשרה שלו היא המתאימה ביותר. כי אם אני מכשירה מטפלים,

אז המתחילים זקוקים לדברים שאולי המתקדמים כבר פחות צריכים. מסכים איתי?

ישעיהו: בוודאי.

🔗 למה אי אפשר להשאיר את המוצר בחוץ?

רוזין: זאת אומרת, שאני רגע סטיתי פה הצידה, אני מעולם לא מתייחסת רק לשיווק, אני תמיד חייבת לקשור את זה למוצר.

מי שבא אליי להתייעצות, אני אומרת לו: "אנחנו לא משאירים את המוצר בחוץ".

מי שבא אליי להתייעצות, אני אומרת לו: "אנחנו לא משאירים את המוצר בחוץ".

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: זאת אומרת, בעצם אפילו את מתייחסת… אוקיי, זה חלק אינטגרלי, את חייבת להתייחס…

רוזין: כן, להבין את המוצר. אז אני רוצה להבין את המוצר ואת האיכויות של המיומנויות של המטפל.

זאת אומרת, יש ארבע קבוצות, אמרנו: מתחילים שרוצים בכלל אולי עולם טיפולי אבל לא יודעים מה,

מתחילים שרוצים עולם טיפולי בשיאצו, מתקדמים שהם כבר מטפלים בשיאצו ורוצים להיות מטפלים טובים יותר בשיאצו,

או מתקדמים שהם מטפלים במשהו אחר מענף הרפואה האלטרנטיבית הסינית, והם רוצים גם להכניס את השיאצו.

⬆ חזרה לנושאים

🎭 18:50 – הדגמה חיה בהבנת סיטואציה של רוזין

💡 בקצרה: המלכודת: לנסות "להרגיש כמו הלקוח" כשמעולם לא הייתם במקומו. רוזין שואלת אם אפשר לזייף רגש, ומזהירה מלדמיין לקוח שנוח לנו.

ישעיהו: ומה שיפה שאת הדבר הזה אפשר להחיל על כל עסק, כל עסק, בין אם זה הדרכה או משהו אחר. צריך לראות את ה…

רוזין: זה לא קל.

ישעיהו: כן, צריך לראות משהו.

🎭 האם אפשר לזייף את הרגש?

רוזין: עכשיו, נניח, נניח שאותו בעל עסק אומר לי: "תשמעי, אני פונה למתחילים, אוקיי, שבכלל שרוצים להיכנס נניח לשיאצו, אוקיי?".

אז אני אשאל את עצמי, וזה השלב שבו אני מנסה להפוך להיות הלקוח הפוטנציאלי בנפש שלי.

אני אומרת לעצמי: הרי מעולם לא חלמתי להיות מטפלת בשיאצו.

אז מה, האם אני יכולה לזייף את התחושה הזו? האם אני יכולה לזייף את התחושה של כאילו אני רוצה להיות מטפלת בשיאצו?

ישעיהו: הממ, זו שאלה חזקה.

רוזין: אוקיי?

ישעיהו: זו שאלה חזקה.

🕳️ איפה בעלי עסקים נופלים?

רוזין: ושם המקום שבו הרבה פעמים בעלי עסקים נופלים.

הם אומרים: "אני אנסה להיות כמו הלקוח שלי, אז אני ארגיש מה שהוא מרגיש", אבל אתה לא מרגיש מה שהוא מרגיש, לא היית במקום הזה.

מה שאני עושה זה, אני עושה דבר כזה: מה מרגיש מטפל או אדם שרוצה להתחיל להיכנס לעולם הטיפולי בשיאצו?

הם אומרים: "אני אנסה להיות כמו הלקוח שלי, אז אני ארגיש מה שהוא מרגיש", אבל אתה לא מרגיש מה שהוא מרגיש, לא היית במקום הזה.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: זה תלוי במוטיבציה שלו באמת. יש פה מספר מוטיבציות שאפשר להתייחס אליהן.

רוזין: בוא נחשוב, בוא נחשוב. אדם שלא טיפל מעולם.

ישעיהו: יש משהו… שלא טיפל מעולם. אמרנו, מתחילים, אנשים שלא זה ורוצים להיכנס לעולם הטיפולי בשיאצו.

נניח שזה קהל היעד. יש לו סקרנות. הסקרנות הזאת, נאמר לצורך העניין, הוא בחור בן 45.

הוא כבר עובד 20 שנה בתור הייטקיסט, והוא קצת שבע מזה, והוא מרגיש שבהייטק, משהו מאוד טוב בו זה היחסים עם האנשים, והוא אומר: "מה אני עושה עם זה?".

הוא אומר: "גם ככה אני די מטפל באנשים, אני מדבר הרבה עם אנשים, אני עוזר לקולגות שלי, לאנשים תחתיי בצוות שלי, ואני רוצה לטפל.

שיאצו נשמע לי מגניב, אני אוהב לדעת".

🚧 זהירות: הלקוח שנוח לנו לדמיין

רוזין: אז אני ארשה לעצמי רגע לומר משהו.

ישעיהו: כן.

רוזין: התיאור שתיארת הוא… אני מחפשת את המילים.

הרבה פעמים אנחנו מדמיינים לקוח שהיינו רוצים שהוא יהיה כזה, שזה מתאים לנו. ⬆ חזרה לנושאים

🎯 21:30 – בחירה בין 4 סוגי לקוחות – קהלי יעד

💡 בקצרה: איך מוצאים את הלקוח "במעגל הראשון", למה בן 45 ובן 23 הם שני קהלים שונים, ואיזו שאלה פותחת את הדרך לנפש של הלקוח.

ישעיהו: אוקיי.

רוזין: ואני אומרת לעצמי, יכול להיות שיש מישהו, כן, יכול להיות, זה לא שזה…

יכול להיות שיש מישהו בהייטק שאומר: "אני טוב עם אנשים, טה-טה-טה-טה-טה, ואולי, אולי שיאצו מתאים לי".

יכול להיות. אבל אם הייתי חושבת מי במעגל הראשון של הלקוחות הפוטנציאליים מהסוג לקוח הזה של מתחילים,

יהיה לי יותר קשה לשכנע מישהו שנמצא בהייטק, אומר: "אני טוב עם אנשים, ואולי שיאצו",

אבל גם יכול להיות אולי מלצר, אולי גם זה, זאת אומרת, יש לו עוד אופציות.

אני אשאל את עצמי מי הלקוח מהמתחילים שהוא הכי, הכי הכי יכול להיות הלקוח, אני קוראת לזה במעגל הראשון, הכי רלוונטי לעניין.

ישעיהו: כן.

👥 תת-קבוצה: בן 45 מול בן 23

רוזין: וזה נניח, כן, אני אקח רגע מהעולם, אני אדמיין מישהו שנמצא, עובד בעבודה אחרת אולי.

אוקיי? עכשיו, הנה אני מוסיפה לך תת-קבוצה בתוך הקבוצות שחילקנו.

יש הבדל בין מישהו בן 45 שרוצה להתחיל לטפל בשיאצו ומעולם לא טיפל, לבין מישהו בן 23.

ישעיהו: יש הבדל דרמטי, הצרכים שלהם שונים מהותית.

🔥 תשוקה שלא מומשה שנים

רוזין: כן. בן 45 הוא כנראה, אם רק עכשיו הוא שוקל להתחיל בשיאצו, סביר להניח, בדיוק נניח משהו שתיארת קודם, שהוא עובד שנים בעבודה שהיא לא חלום חייו.

זאת אומרת, יכול להיות שהוא טוב בה, אבל היא לא התשוקה האמיתית שלו, ובמשך שנים יש לו תשוקה לעשות את הדבר הזה של השיאצו, והוא מעולם לא עשה את זה.

ישעיהו: הוא מיצר, יהיה לו מקום של מיצוי. הוא היה צריך פרנסה, הוא אמר: "אני אלך להייטק, יש שם פרנסה".

הוא מיצה והוא רוצה, הוא התבגר, הוא מרגיש שהתשוקה שיש לו בפנים צריכה לבקוע החוצה, הוא רוצה.

רוזין: שהתשוקה לטפל באנשים בידיים.

ישעיהו: כן. להיות בקשר עם אנשים.

💭 איפה אני מכירה את התחושה?

רוזין: והבחור בן 23, והבחור בן 23, אוקיי? זה בחור שהוא רק בתחילת הדרך שלו, אוקיי?

ושהוא יודע שיש לו תשוקה לטפל באנשים, והוא לא עבר כבר שנים של לא לממש את התשוקה שלו, הוא רק יוצא לחיים פחות או יותר.

אוקיי? זאת אומרת, זה כבר מצב נפשי אחר בין שניהם.

אז אם אני ארצה לכתוב לקהל יעד כקבוצה, של הבני 45, זאת אומרת אנשים שעשו משהו וכל חייהם הם יודעים שהם לא במקום הנכון,

לא במקצוע הנכון, והם חולמים לעבוד כמטפלים בשיאצו, אוקיי? אז מה שאני אשאל את עצמי, אני אגיד: "אני כל חיי לא חלמתי לטפל בשיאצו, אז אני לא יכולה להרגיש את זה".

אבל אני אשאל את עצמי איפה בנפש שלי יש משהו ששנים רציתי לעשות ולא העזתי לעשות והרגשתי החמצה.

אבל אני אשאל את עצמי איפה בנפש שלי יש משהו ששנים רציתי לעשות ולא העזתי לעשות והרגשתי החמצה.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: הממ, יפה. ⬆ חזרה לנושאים

🔍 24:51 – האם אני יכול.ה "לזייף" את הרגש של הלקוח הפוטנציאלי שלי?

💡 בקצרה: השיטה בשני צעדים: לזהות את התחושה אצל הלקוח, ולחפש אותה אצלכם בתחום אחר בחיים. לא "מתי רציתי ללמוד שיאצו", אלא מתי ויתרתי על משהו שרציתי.

רוזין: עכשיו, ברגע… אני רוצה להסביר רגע את הרעיון הזה וזה להפוך להיות הלקוח שלי.

השלב הראשון, אני מזהה את הנקודה בנפש שלו. ואז אני אומרת לעצמי: "אין לי, מבחינת הפרטים החיצוניים, זה לא אותו דבר, כי אני לא חלמתי כל חיי להיות מטפלת בשיאצו".

אבל כשאני מפענחת את הדבר הזה, בעצם זה בן אדם שחלם כל חייו לעשות משהו אחר והוא הלך לעבודה בטוחה, והוא הזניח את החלום הזה.

אז אני אשאל את עצמי: "איפה בחיים שלי, בביוגרפיה שלי, במהלך החיים שלי, איפה היו סיטואציות שבחרתי באופציה כביכול היותר אולי בטוחה או חיצונית,

או כבר זרמתי עם מה שזה, ויש שם תשוקה של משהו שרציתי לממש וזנחתי את זה?".

ברגע שאני מוצאת את הנקודה הזו אצלי, וכולנו, יש לנו את כל הדברים הללו ברגע שאנחנו מנטרלים אותם מהפרטים החיצוניים.

זאת אומרת, אל תחפשו מתי רציתם ללמוד שיאצו, כי כנראה לא כולכם רציתם ללמוד שיאצו.

תחפשו מתי בחיים שלכם היה משהו שנורא רציתם לעשות והתאפקתם, ואז עבר זמן ולא עשיתם ולא עשיתם ואתם הסתובבתם עם תחושת החמצה,

ואולי עד היום מסתובבים עם תחושת החמצה. ברגע שמזהים את הנקודה הזאת, מצאתי מכנה משותף בתוך הנפש שלי יחד עם הנפש של הלקוח הפוטנציאלי.

וברגע שמצאתי את הנקודה הזו, כשאני אכתוב, אני אכתוב לתחושת החמצה שלי.

אמנם אני אדבר על שיאצו, כי זה המוצר, אבל אני מדברת למקום הפנימי הזה שאני מכירה אצלי,

ושם זה המקום שמרגישים שאני אומרת שכשאני כותבת אני מרגישה פגיעה, אני מרגישה חשופה,

כי אני כותבת לא עבורו על השיאצו, אלא אני מדברת על תחושה שאני מכירה.

וכל מה שהייתי צריכה לעשות כדי להגיע למקום הזה שאני הופכת להיות הלקוח שלי, זה: 1.

לזהות את התחושה אצלו, ולחפש אותה אצלי במרכיבים אחרים בחיים שלי. לאו דווקא בשיאצו.

כי איפה נופלים בעלי עסקים? שאומרים להם: "חפשו את הכאב שלכם", אז הם אומרים: "אבל אני לא חלמתי ללמוד שיאצו".

יפה, צודק. אבל איפה בחיים שלך רצית משהו, ידעת שאתה טוב בו, ידעת שזו התשוקה שלך, וזנחת את זה? למה שלא עכשיו?

אל תחפשו מתי רציתם ללמוד שיאצו, כי כנראה לא כולכם רציתם ללמוד שיאצו.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

🗝️ 25:25 – שאלת המפתח שעל בעל עסק לשאול את עצמו

💡 בקצרה: למה זה עובד גם לקופירייטר שלא מכיר את התחום, ואיך ההתבוננות בנקודה שלכם מחליפה קלישאה בטקסט שנוגע.

ישעיהו: מדליק, אני מאוד אוהב את זה. אני רוצה לתת על זה משהו לטובת השומעים שלנו, שלא בהכרח מבינים את ההתחבטות.

אני רוצה טיפה להסביר אותה, לקחת איזשהו מרחק ממנה, ככה, ממבט ממעוף הציפור.

שהסיטואציה היא שבסוף, קופירייטר הוא כותב להרבה מאוד בעלי עסקים שהוא לא מכיר את העסק שלהם.

יש לך מישהו, פנה אליי עכשיו לקוח שרוצה שאני אכתוב על… למטפלת שעוסקת בטרשת נפוצה.

אני לא מכיר טרשת נפוצה, אבל אני מכיר מצוין מחלות אחרות, כי מסביבי הן קיימות, בין אם זה במשפחה, בין אם זה בחברים, בין אם זה בכל מיני סיטואציות.

ולכן אפשר, אפשר לחוות את הסיטואציה, אפשר לתת את התשובה. ואני חושב שמה שאת מתארת הוא בהחלט הייתי מכתיר אותו כסוד מאוד גדול.

לא יודע אם נוסחה, אבל בהחלט סוד מאוד גדול. רעיון מאוד חזק של להתחבר לסוג הכאב שקיים אצלי, של להתחבר לחוויה כלשהי.

רוזין: למצוא את הנקודה, למצוא את הנקודה בנפש שלנו, מסיטואציה אחרת בחיים, אבל זו צריכה להיות אותה נקודה, ולהסכים להתבונן בה.

מה שקורה כשאני מתבוננת בה, אז אני כבר לא יכולה לכתוב בקלישאה: "תמיד חלמת ללמוד טה-טה-טה-טה-טה?".

לא, כי כשאני מזהה את הנקודה אצלי, אז אני אומרת: "כמה ויתרתי, כמה התחבטתי, כמה הזדמנויות היו מולי ולא העזתי לעשות את הצעד.

כמה פחדתי שאולי הסביבה תגיד לי: 'נו באמת, עכשיו ללכת ללמוד את זה?

נו באמת, עכשיו זה?'". כי אם אני מכירה את זה אצלי, אני אוכל לדבר אליו ככה, להגיד לו: "כמה שנים אתה יודע שהשליחות שלך,

התשוקה שלך, החוזקה שלך, היכולת שלך זה לטפל באנשים עם ידיים? אז אולי הלכת לעבוד במקצוע אחר והצלחת בו לא רע,

אבל זה בוער בפנים, זה לא מרפה, זה לא מרפה, כי אתה יודע ששם זו המתנה שלך לעולם". וככל שעובר הזמן…

למצוא את הנקודה, למצוא את הנקודה בנפש שלנו, מסיטואציה אחרת בחיים, אבל זו צריכה להיות אותה נקודה, ולהסכים להתבונן בה.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

✍️ 29:45 – איך להביא את עצמך להרגיש ולגעת בנפש של הלקוח הפוטנציאלי

💡 בקצרה: רוזין כותבת בשידור חי פנייה לאיש בן 45 שחולם על שיאצו, ומראה איך הבנת הנפש של הלקוח משנה גם את המוצר: שיעורי ערב, מרצה לשיווק ושיעור לבני המשפחה.

ישעיהו: לנשמה שלו. זה מדהים שיש לך גישה ישירה לאורגן של הרגשות.

רוזין: רגע, ושנייה, כי אני מדברת אליו ואני מתבוננת בעצמי, זה כל מה שאני עושה.

ואמרת שזה לא הזמן, ואולי כשהחלטת שזה כן הזמן, אז אתה חושש אולי: "מה יגידו בבית?

מה יגידו? מה יגידו בעבודה? איך אתה עוזב כזאת עבודה מצליחה?

איך אתה עכשיו, עכשיו?". כאילו, עזוב, זה חלום, לא חייבים להגשים כל חלום.

אבל אתה יודע שככל שעובר הזמן, החלום הזה לא מרפה, התשוקה הזו לא מרפה.

ואם זו התשוקה שלך באמת, לטפל באנשים בעזרת שיאצו, אני רוצה לספר לך על הקורס ועל איך חשבתי על אנשים כמוך כשבניתי את זה.

אז קודם כל, השיעורים הם בערב.

אתה לא צריך עדיין לעזוב את העבודה שלך. אתה לא צריך לעשות עכשיו קפיצות דרמטיות שיסכנו את הפרנסה שלך.

הלימודים הם בערב כדי לאפשר לך רגע להמשיך להתפרנס בעבודה שאתה עובד בה, ולהתחיל רגע לצבור ניסיון ולמידה והכשרה בדבר החדש.

ובנוסף לזה, במסגרת הקורס, למרות שהוא עוסק בהכשרה בשיאצו למתחילים, זה קורס למתחילים,

בגלל שאני יודעת כמה זה קשה להתחיל להתפרנס מזה, אני מביאה גם מרצה אורח שילמד אתכם איך להביא לקוחות ראשונים לקליניקה.

עכשיו, אני רגע חוזרת להיות רוזין. למה אני אומרת שאני לא מפרידה בין המוצר לבין השיווק?

כי אם אני נכנסת לעומק של הנשמה של הלקוח, אני מבינה גם, לא רק אני רוזין אלא כל מי שעושה את זה,

איזה מוצר מדויק הלקוח צריך כדי שהוא יוכל לעשות את הצעד ולבוא אליי.

וזה יהיה פשע אם אני לא אכניס את האלמנטים הללו למוצר. זאת אומרת,

אני אסתכל על המוצר שלי ואני אגיד: "המוצר הוא לא רק הידע המקצועי של השיאצו, המוצר צריך להתאים לאדם הזה שעומד לעשות משהו בניגוד למה שהסביבה אומרת לו,

עומד אולי לקבל החלטה שתגרום לו בסוף לעזוב את מקום העבודה שלו וללכת על הלא נודע,

וכולם ישבו מהצד ויגידו: 'הוא יצליח? הוא יצליח? היה שווה לו לעזוב את הפרנסה?

היה שווה לו? היה שווה לו? איך הוא יביא לקוחות?

איך הוא יביא לקוחות?'". אני יודעת את זה כי אני מרגישה את זה בנשמה שלי, כי אני חוויתי את זה בתחום אחר בחיים שלי.

ולכן אני אגיד: "איך המוצר שלי יעטוף לו ויראה לו רק מזה שהוא יקרא בסילבוס של המוצר, רק מזה שהוא יקרא, הוא יגיד לעצמו: 'וואו, היא חשבה עליי על כל פרט.

היא יודעת שהמשפחה שלי תשב לי על הווריד: מה, איך תביא מזה כסף?

איך תביא מזה כסף?'". אז היא דאגה לזה. אמנם היא מומחית לשיאצו, אבל היא דאגה לזה שיבוא מומחה לשיווק שייתן לנו עצות איך להביא לקוחות ראשונים.

והיא יודעת… זאת אומרת, מזה שהיא מבינה כל כך את הנשמה שלי, היא בנתה מוצר שלא רק נותן מידע על כמה נקודות לחיצה יש בגב, ואיפה לוחצים בזרוע כשכואבת הרגל".

זה ברור שצריך להיות הידע הזה, אבל מוצר טוב זה הרבה יותר מסך…

קורס טוב זה יותר מסך הידע שיש בו. זה איך חשבת על הלקוח האידיאלי הפוטנציאלי, איך ראית אותו, הרגשת את הנשמה שלו,

הבנת את מה שעובר עליו, ואתה אומר בדרך יצירתית: "במוצר שלי אני אתן לו מענה על זה".

אולי אני אפילו אעשה שיעור מיוחד בשיאצו איך לטפל בקרובים אליך, כך שהם יתלהבו ממה שאתה עושה וישמחו להמליץ עליך.

עכשיו, זה כאילו… זה לא המתודולוגיה של שיאצו, אבל זו מחשבה של בעל עסק שחושב על הלקוח האידיאלי שלו ואומר:

"אני אעשה לו שיעור על איך לטפל בבני המשפחה", ופתאום גם הם יתחילו להחמיא לו ולהגיד לו: "וואלה, אתה יודע מה?

אתה טוב. אתה תותח בזה. אתה באמת צריך לעסוק בזה".

למה? בזכות זה שבמוצר שלי חשבתי ואמרתי: "אני אעשה לו שיעור על עזרה ראשונה לבני משפחה וקרובים וחברים, כדי שגם הם יעופו על היכולות שלך".

וזה יהיה פשע אם אני לא אכניס את האלמנטים הללו למוצר.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

🎁 33:43 – החיסון בפני כתיבת קלישאות

💡 בקצרה: האם היכולת להיכנס לנפש של הלקוח היא מתנה מלידה או מיומנות? רוזין עונה בכנות – גם וגם – ומבטיחה כלי שכל אחד יכול ללמוד.

ישעיהו: איזה יופי. איך את… הרי מה שאת מתארת כרגע, די ברור שזו לא יכולת שכיחה שיש לכל אדם.

להיכנס לראש של הלקוח, של בני המשפחה, לא משנה מי. מעניין אותי לדעת, זה דבר שבא לך…

זו מתנה שיש לך מגיל צעיר? זה דבר שפיתחת? זה גם וגם?

רוזין: אני חושבת שזה גם וגם, אני אהיה כנה. אני חושבת שיש לי את הדבר הזה.

אני הרבה פעמים אומרת בהומור שאני אשת שיווק טובה כי יש לי את הכאבים ואת המצוקות של כל…

כל עסק שתגיד, אני מכירה את הכאב. אני מכירה במובן הזה שלא רציתי ללמוד שיאצו, אבל אני מכירה את כאב ההחמצה.

אז כל סוג שתגיד… לפחות אמרתי: "אם כבר חטפתי את כל הכאבים של כל העולם, אם יש לי את כל הפאקים, לפחות שזה יביא לי פרנסה".

זה הפך אותי לאשת שיווק טובה. אז אני אומרת רגע, זה גם וגם, אבל זה גם הדבר השני, וזה גם…

מה שאני אומרת, זו גם מתנה וגם להמשיך לפתח את זה. אבל אני רוצה לתת כלי, כי אני חושבת שלכולנו יש את המתנה הזו, רק כמתנה מאוד מגניבה.

אם כבר חטפתי את כל הכאבים של כל העולם, אם יש לי את כל הפאקים, לפחות שזה יביא לי פרנסה

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: כן, זה בדיוק מה שרציתי לבקש.

בדיוק מה שרציתי לבקש, כי רוב המאזינים שלנו הם לא רק לא קופירייטרים, הם פחות מתעמקים בעולם הלקוחות, כי זו התכונה האנושית הטבעית.

ואנחנו באים פה לתת להם כלים, לתת להם את האפשרות להעמיק. להעמיק ולפתור בעצם…

זה לעשות צעד נורא נורא נורא משמעותי בשיווק, שזה להיכנס, כפי שהגדיר אחד מגדולי הקופירייטרים, להיכנס למחשבות של הלקוח שלך.

⬆ חזרה לנושאים

🐴 35:35 – רוזין צוללת לעומק ויוצרת מהלך השכנוע – תצוגת תכלית של כניסה לנפש הלקוח שבתוכי

💡 בקצרה: השיטה בקצרה: לזהות את המצוקה אצל הלקוח ולחפש אותה אצלכם. ואז דוגמה שנייה – חווה שמלמדת ילדים לרכוב – ותחקיר בעל העסק: מי הילדים ולמי פונים באמת.

רוזין: אז אני אומרת לא מחשבות, אני אומרת לנשמה. רגשות, נשמה, יו ניים איט.

על הנפש שלו. וזה… המחשבות זה היה אדם שצריך להחזיק, כן.

השיטה היא, כמו שאני אומרת, היא כביכול נשמעת קלה, וזה עניין של תרגול: לזהות מה המצוקה שם,

ולחפש אותה אצלי בטריטוריות אחרות. בוא ניתן עוד דוגמה כדי שממש יחוו את העניין, איך מזהים ואיך מחפשים אותה אצלי.

ישעיהו: נהדר.

🌱 שורש הכאב זהה אצל כולנו

רוזין: ואגב, אני בטוחה אגב שהרבה מאוד ממי שמאזין לנו עכשיו, כשדיברתי על תחושת ההחמצה, הם הבינו אותה.

זה דיבר אליהם בתחומים אחרים בחיים. זאת אומרת שיש את השורש של הכאב, שהוא נורא נורא זהה אצל כמעט כולנו.

הפרטים החיצוניים זה רק הלבשה. תחושת ההחמצה קיימת אצל כולנו.

אצל אחד זו החמצה שהוא לא למד שיאצו, אצל אחר זו החמצה שכל החיים הוא רצה לנגן בגיטרה, אבל הוא לא הרשה לעצמו את התחביב הזה, כי אף פעם לא היה לזה זמן.

אצל מישהו אחר תחושת ההחמצה היא… אז התחושה, אנחנו מחפשים את השורש של התחושה אצלנו, כמו שאצל הלקוח.

אתה רוצה לתת עוד דוגמה מעולם אחר, ממשהו אחר?

זאת אומרת שיש את השורש של הכאב, שהוא נורא נורא זהה אצל כמעט כולנו.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: רכיבה על סוסים.

רוזין: רכיבה על סוסים.

🐎 דוגמה שנייה: רכיבה על סוסים

ישעיהו: יש לי קורס, אני מלמד רכיבה על סוסים. ואכן בגיל 10 למדתי לרכוב על סוסה.

וקצת לפני זה, בגיל 7, סוסה בעטה בי, ולכן הבטחתי לעצמי להתרחק מסוסים לשארית חיי.

בואי נגיד שאני מלמד, יש לי חווה, אני מביא ילדים ללמד אותם רכיבה.

רוזין: ילדים?

ישעיהו: כן.

רוזין: אוקיי. ילדים רכיבה על סוסים. זה מה שנקרא רכיבה טיפולית?

ישעיהו: אני לא חושב שזו רכיבה טיפולית.

רוזין: זה לא טיפולית. זה מלמד ילדים רכיבה.

ישעיהו: רכיבה לכיף, רכיבה ל… למעשה זה בונה ביטחון עצמי, בונה יכולות.

🔢 גיל הילדים קובע למי פונים

רוזין: נכון, נכון. איזה גילאים הילדים?

ישעיהו: בין 7 ל-12.

רוזין: אוקיי, זה חשוב, כי בגיל מסוים הפנייה היא אל ההורים.

ישעיהו: כן. 7-12 ללא ספק הפנייה היא אל ההורים.

🕵️ לתחקר את בעל העסק

רוזין: נכון. אני אנסה להבין מבעל העסק קודם כל מי הילדים שבאים ללמוד רכיבה על סוסים?

האם מאפיין אותם משהו מסוים? גם אם זו לא רכיבה טיפולית. האם זה בעיקר הורים שמביאים ילדים שמרגישים אולי פחות ביטחון עצמי, פחות חברותיים, יותר מופנמים?

אני צריכה להבין את זה, אני צריכה לתחקר את בעל העסק.

ישעיהו: את מחפשת את הכאב בעצם, מה הכאב שמביא אותך? מה הצורך?

רוזין: קודם כל להבין מי הם הילדים…

ישעיהו: מי צריך את זה בכלל?

רוזין: מי הילדים שבאים אליך? אתה, יש לך חווה לרכיבה על סוסים.

ישעיהו: כן.

רוזין: אני אתחקר אותך, נניח אם אתה בעל העסק, אני אתחקר אותך.

ישעיהו: מעולה, בואי נגיע לתשובות ביחד. הילד הוא קצת חסר ביטחון, אין לו הרבה חברים בקבוצת הגיל שלו, הוא שקוע הרבה במחשב, במסכים.

הוא לא נוגע, הוא לא כל כך מתלהב מלגעת, אבל הוא כן מתלהב מכלבים, חתולים, וחשבנו שאולי באמת לחבר אותו עם חיות יכול להיות איזשהו צעד בשבילו, יכול לעזור לו לבנות…

👪 הפנייה היא אל ההורים

רוזין: אז עכשיו, כיוון שההורים מחליטים בגיל הזה, הפנייה היא אל ההורים, נכון?

ישעיהו: הפנייה היא אל ההורים.

רוזין: אז אני אשאל את עצמי, אני אשאל את עצמי: "אוקיי, הורה לילד שהוא בדיוק מה שתיארת – מופנם, אין לו הרבה חברים, איך אמרת?

לא נוגע, לא מתקרב, אולי לא כזה מרכז העניינים בחברה וכל הדברים הללו".

⬆ חזרה לנושאים

🏝️ 39:32 – מה הופך את רוזין לאשת שיווק טובה – ואיך להשתמש באותה איכות?

💡 בקצרה: איך מוצאים בתוככם את תחושת ה"לא שייך" של הילד – כהורים או דרך הילד שהייתם – ומה קרה ברגע המעבר החד מהעובדות אל הרגש.

ישעיהו: הוא קצת נבוך, הוא קצת נבוך, הוא מרגיש ככה, לא נוח לו. הוא קצת שמנמן.

👩‍👦 להרגיש כהורה – או כילד שהייתי

רוזין: את המקום הזה אצלי כאימא, שבו אני אדמיין שזה הילד שלי, ואת החרדה העצומה שעולה לי רק מלדמיין את ה…

ילד שלי שיש לו כזו מצוקה, והרי מה הורה רוצה לעשות כשהוא רואה מצוקה של הילד שלו?

הוא מוכן להפוך את העולם בשביל לחסוך מהילד את התחושה הזו. אז אני אחפש את התחושה הזו שלי כאימא, בין אם יש לי ילד בגיל הזה עכשיו, בין אם הוא יותר בוגר ומה…

בגילם הם יותר צעירים, ואני אנסה להרגיש רגע באמת כאימא את הילד שלי במצב הזה, אוקיי?

ישעיהו: כן.

רוזין: לחילופין, אני, נניח מי שמטפל ברכיבה על סוסים הוא לא הורה, אני אחפש את התחושה הזו שלי כילד, כילדה.

זאת אומרת, איפה אני כשהייתי ילדה חוויתי את המקומות הללו? חוויתי את ה…

או מכירה את התחושה הזו. שאגב לפעמים היא סובייקטיבית, יכול להיות שאתה ילד מאוד אהוד, אבל אתה לא מרגיש ככה, אוקיי?

איפה אני כילדה חוויתי את… או מכירה את התחושה הזו, איפה אני מכירה את התחושה הזו?

ישעיהו: תחזרי עשרות שנים אחורה בחוויה שלך.

🚪 התחושה של "לא שייך"

רוזין: אני אחשוב על זה. אני אגיד לך מה, כולנו יכולים להכיר ולהרגיש את התחושה הזו שיש איזו חבורה, לא משנה באיזה גיל,

זה יכול להיות גם במשרד, שאיכשהו שם כולם יודעים את כללי המשחק, ואני מרגיש תלוש. אני מרגיש בחוץ.

כולנו יכולים להכיר ולהרגיש את התחושה הזו שיש איזו חבורה, לא משנה באיזה גיל, זה יכול להיות גם במשרד, שאיכשהו שם כולם יודעים את כללי המשחק, ואני מרגיש תלוש.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: אוי, פנטסטי.

רוזין: אני מרגיש בחוץ.

ישעיהו: איזה יופי.

רוזין: אני מרגיש לא שייך. אני מרגישה שאני לא יודעת להתקרב.

אני מרגישה שאם אני אומרת משהו, אחרי זה אני חוזרת לחדר שלי במשרד, ואני יכולה להגיד: "למה אמרתי את זה?

מה יחשבו?". זאת אומרת, איפה כולנו מכירים את התחושה הזו, שכאילו יש איזה כללי משחק, שנראה לנו שאנחנו משחקים אותם פחות טוב,

שאנחנו לא שולטים בהם, שאנחנו לא מצליחים להיות אלו שבמרכז העניינים.

ישעיהו: אנחנו לא היינו בשיעור כשלמדו אותם.

רוזין: איפה יש לנו את התחושה הזו של לא שייך.

ישעיהו: לא שייך.

רוזין: ולא מצליח להשתייך. ולא מוצא. אני בטוחה שכל אחד יכול למצוא את התחושה הזו בעצמו.

⚡ מה בעצם קרה כאן?

ישעיהו: את יודעת, אני רוצה רגע… שנייה, אני חייב רגע… אני לא חייב.

אני רוצה רגע לעצור, להציג משהו. כי יש משהו שלדעתי עשית פה איזשהו מעבר מאוד מהיר, ואני לא יודע אם כל המאזינים שלנו שמו לב.

את קודם שאלת אותי, ומצאנו יחד תחום, אוקיי? רכיבה על סוסים. הגדרנו גיל 7 עד 12.

ואז שאלת לגבי כמה דברים שמאפיינים. בעצם שאלת מה הכאב.

אחרי שציינתי אולי 3-4 כאבים, את ישר נכנסת מאוד מאוד עמוק, עשית מעבר מאוד חזק, מאוד חד, שאני חושב שזו יכולת שהיא…

אם אני מסתכל על מה היכולת שמייחדת אותך, אני חושב שזה הכניסה הזו לעומק של רגש וחוויה, שהוא מאוד מאוד לא שכיח.

וכמו שאמרתי קודם, אומץ, אז גם אין פחד שלך להסתכל על זה, ולבטא את זה בצורה מאוד רהוטה.

נתתי את זה כדי שנוכל להבין את התהליך. בואי, תמשיכי.

רוזין: מצוין, הסבר טוב, ישעיהו. אז כן, מהרגע שאם זה עם בעל עסק, זה לשאול באמת את בעל העסק: "מה הקהל היעד?

אנחנו מדברים על ילדים, מה מאפיין אותם? בוא תגיד לי מה מאפיין אותם", ואז מה שאני עושה אחרי זה, מתחילה לחפש.

לחפש איפה אני מוצאת את תחושת השורש הזו. אוקיי?

כי אני לא בת שבע עד שתים עשרה, איפה אני מוצאת את תחושת השורש הזו?

אז אני מחפשת, ותוך כדי החיפוש, אני מתחילה להרגיש את זה בתוכי, אוקיי?

גם אתה הרגשת את זה, אוקיי? אנחנו מתחילים לחפש את המקום הזה שמרגיש שיש שם, שוב, במילים שלי, איזו חבורה שכאילו יודעת מה לעשות.

עכשיו אגב, יכול להיות שכולם בחבורה הזו גם מרגישים את אותו דבר כמוני, אבל זה לא משנה, אנחנו מדברים כרגע על התחושה של האחד, של זה.

איפה יש מקום של החוסר שייכות הזו? עכשיו, כל אחד יכול למצוא אותה אצלו בשלבים אחרים בחיים, במקומות אחרים.

אני הייתי עולה חדשה מצרפת, ואני זוכרת, הגעתי באמצע כיתה א', ואני זוכרת את המקום הזה של מתה להשתייך, מתה להתקבל, ממש, אבל אני הייתי ילדה מוזרה.

⬆ חזרה לנושאים

💌 44:50 – דוגמה שניה לכתיבה אל הנפש

💡 בקצרה: מה עושים כשמוצאים את הפצע: לא בורחים ממנו. אין לכם חוויה כזו? כתבו אל מישהו אהוב שעבר אותה. ולבסוף, איך מחברים את הרגש למוצר.

ישעיהו: וואי, זה מדהים.

רוזין: הלבישו אותי בשמלות צרפתיות כאלה, עולה מצרפת וזה וזה, הלבישו אותי ב…

הייתי ילדה מוזרה וכל כך לא רציתי… עכשיו, זה גילאים, אגב, 7 עד 12, גילאים שאחד הדברים שמאפיינים אותם זה באמת הרצון להיות כמו כולם, הרצון להשתייך.

ואני זוכרת כמה הרגשתי בתוכי את הבדידות הזאת של חוסר השייכות.

תחפשו בעצמכם את המקום הזה של הבדידות, של חוסר השייכות.

וכשאתם מוצאים את המקום הזה, כי הוא קיים, זה יכול להיות שזה קרה לכם בצבא, יכול להיות שנסעתם לטיול מאורגן…

לא יודעת מה, בחו"ל, ופתאום מרגישים שכולם מתקשרים ואתם בצד ואתם… משהו לא עובד לכם.

ישעיהו: אני רוצה להדגיש עוד משהו.

רוזין: כולנו מכירים את המקום הזה.

ישעיהו: רק שנייה, רק נחבר את זה לילדים וההורים.

רוזין: כן.

🛑 מצאתם את המקום? אל תברחו ממנו

רוזין: כשאתם מוצאים את המקום הזה, אל תברחו ממנו. זה הקטע של החוזקה.

אל תברחו ממנו, תסתכלו עליו בחמלה, תבינו את המקום הזה, תרגישו אותו, ואז תכתבו…

ישעיהו: הדבר בעיניי, רוזין, שנייה. הדבר הכי חזק ש… אני חושב, מסכם את מה שאת אומרת כרגע בצורה מאוד…

אני רוצה לציין נקודות לזכירה שאנשים יכולים לקחת את זה ולהשתמש.

את אמרת משהו שהוא דרמטי בחשיבותו. את אמרת משהו כמו: "לכולם זה קורה".

רוזין: באמת.

ישעיהו: עכשיו, כל אחד מאיתנו חי בחוויה שלו שלי היה קטע מסריח בילדות שהיה שלילי, שהיה לי קשה.

אני עברתי בגיל, בין כיתה א' לב', לקיבוץ אחר לגמרי. חייתי בקיבוץ מאוד קטן, עברתי לקיבוץ עצום.

מבוכה אדירה. הפכתי ממסמר חברתי לאיזשהו משהו בשולי החברה, שאם אני אסקור את זה, זה מאוד דומה למה שקרה לך.

אבל לכאורה עולמות אחרים. עכשיו, לכל אחד מאיתנו יש את הצלקת הזאת.

הפצע הזה שלכם הוא גם פעור עדיין, וזה נפלא, כי אנחנו תמיד אומרים: "לא, לי יש את זה ולאחרים לא", אבל זה לא ככה. לכולם יש את זה, בוא רק תמצא.

❤️ אין לכם חוויה כזו? כתבו למישהו אהוב

רוזין: בול. אני אומרת: תמצאו בתוככם את החוויה הזו. עכשיו, במקרים נדירים שאתם לא מוצאים בתוככם, אתם אומרים: "לא, כל החיים הייתי מקובל וזה".

המוצר השני שאני מציעה: תחשבו על מישהו שאתם מאוד אוהבים ומכירים.

אל תמציאו דמות, תחשבו על מישהו שאתם מאוד אוהבים ומכירים שחווה את החוויה הזו.

לא משנה באיזה שלב, ותכתבו אליו. זאת אומרת, נניח באמת יש מישהו שיגיד: "אני מעולם לא חוויתי חוסר שייכות, לא חוויתי חסר" – מאמינה.

אז השלב הבא, אם אתם צריכים לכתוב טקסט לכזה אדם, תחשבו על מישהו קרוב, מישהו שאתם אוהבים.

זה לא סתם אני אומרת את זה. מישהו שאתם אוהבים, שאתם יודעים שעבר את החוויה הזו, ותנסו לחשוב עליו ולכתוב אליו.

ישעיהו: איזה יופי.

💌 מה הייתי רוצה שיכתבו לאמא שלי?

רוזין: ואז יבוא המקום הזה שיוציא מכם טקסט, אוקיי? שבו… עכשיו, בגלל שאנחנו פה כותבים להורים, והתכונה של ההורה היא שהוא רוצה להגן על הילד,

אז לכתוב למקום, אם אני כותבת לילדה שהייתי, או אם אני מזהה את התחושה כשעליתי נניח לבית הספר,

כשעליתי לארץ, והרגשתי את החוסר שייכות ואת המופנמות ואת המקום הזה של…

למה אני לא… איך אני משתלבת, אוקיי? אז ברגע שזיהיתי את המקום הזה ואני צריכה לכתוב את הטקסט, כבר אמרנו שהטקסט פונה להורים במקרה של ילדים,

אז אני אכתוב את הטקסט שהייתי רוצה שמישהו יכתוב לאימא שלי. זאת אומרת, אני אכתוב מה שהייתי רוצה כשהייתי ככה אז בת שבע, שמישהו יספר לאימא שלי.

אז אני אכתוב את הטקסט שהייתי רוצה שמישהו יכתוב לאימא שלי.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: וואו.

רוזין: שלא מתוך כוונת הרעה, אלא מצוקות כאלה של עלייה, אבל מישהו…

אני אדמיין מה הייתי רוצה לכתוב לאימא של רוזין בת השמונה שעלתה לישראל.

ישעיהו: איזה יופי.

רוזין: על המופנמות, על הקושי.

ישעיהו: שאלה מושלמת.

רוזין: על זה.

🐎 רק אחרי הקושי – המוצר

רוזין: ואז… ואת זה אני אחבר, ואני אגיד… כאילו, אני אכתוב לאימא שלי של אז על מה שהיא מרגישה, ועל מה שאת אולי כאימא בטח מרגישה,

שאת הרי רוצה לעשות הכול כדי לתת לילד את הביטחון, ואז אני אספר על זה ש…

אני אספר על המוצר, על מה אני מוכרת, אחרי שאני מתארת את הקושי והמצוקה. אני אגיד שהיתרון ברכיבה על סוסים זה שקודם כול סוסים לא מעליבים.

אין מילים שהם יכולים להעליב את הילד. אין להם… הילד לא פגיע מול סוסים.

דבר שני, אני אסביר, אני לא מומחית לסוסים, אז חסר לי פה ידע, אוקיי?

ידע מקצועי.

אני מניחה שהמומחה לרכיבה על סוסים יביא את הידע הזה ויגיד שהמקום הזה שילד לומד לטפל בסוס ולרכב על הסוס, הוא לומד לתקשר, הוא לומד מגע, הוא מקבל ביטחון.

כאילו אני אספר, אחרי שדיברתי על המצוקות, אני אספר איך הקורס רכיבה, אוקיי?

נותן לילד בדיוק את הדבר הזה שהוא צריך כדי להצליח למצוא את עצמו אחר כך בחברה.

שוב, אני לא יודעת מה הם הדברים כי זה לא המקצוע שלי, אבל אם הייתי כותבת על זה, הייתי מתחקרת את בעל החווה של רכיבה על סוסים כדי להבין איתו, אוקיי?

כי זה מוצר לכל דבר מבחינתי, להבין איתו איך הקורס רכיבה עושה את ה…

בעצם נותן מענה למצוקות שתיארנו. ⬆ חזרה לנושאים

🔥 50:40 – איך מתחילים להרגיש את תחושת השורש – שמחברת אותנו ללקוח

💡 בקצרה: למה רוזין "מעצבנת" את בעלי העסקים בייעוץ: לא כדי לשלוף להם פתרון, אלא כדי שיעברו את התהליך בעצמם, ירגישו שהפתרון שלהם ויהיה להם אומץ ליישם אותו.

ישעיהו: פשוט נפלא. אני רוצה לשאול אותך שאלה, ואני חושב שזאת תהיה השאלה המסכמת שלנו בגלל נפח הזמן שבחרנו, שאותי מאוד מעסיקה.

אני הקשבתי מאוד בתשומת לב לריאיון שלך עם נעמה, ואני אתן לזה שם קצת עממי למה שהיה בתהליך עם נעמה, שאת ניסית להרגיז אותה והצלחת.

רוזין: כן.

ישעיהו: אוקיי? את לא מתכחשת, את מודה באשמה.

רוזין: מודה באשמה.

😤 כשדוחקים לפינה, יוצא טקסט מהבטן

ישעיהו: פנטסטי. וזה הנהדר, כי כאשר היא התעצבנה, היא התחילה להוציא טקסטים שהם לא ב-100% מבוקרים. שהם הרבה יותר מהבטן.

רוזין: בדיוק, בדיוק. כשאני דוחקת בן אדם לפינה.

ישעיהו: את דוחקת אותה.

📺 50 שעות ריאיון מול פחות משעה

ישעיהו: עכשיו, יש בן אדם שאת מכירה, קוראים לו רוני קובן, הקובן או הקובן, אחד מהם, שהוא, נכון, הוא דמות טלוויזיונית מוכרת.

יש לו את התוכנית הזאת שהוא מראה על הקיר שם, נכון? את כל התמונות של הבן אדם.

אני שמעתי אותו בפודקאסט שמתאר את התוכנית, אבל אני לא יודע איך זה נראה, אני יודע איך זה נשמע.

והוא לוקח שם אנשים, אבל שמעתי אותו מדבר על איך הוא עושה את זה.

והוא לוקח כל מיני אנשים מוכרים וחשובים, עורכי דין מפורסמים, אנשי עסקים, שפים, אתם יודעים.

והתנאי שלו: "אם אני מראיין אותך לתוכנית שלי, אתה מתחייב לשבת מולי לריאיון 50 שעות".

רוזין, 50 שעות. עכשיו, ב-50 שעות האלה, הוא בן אדם די מלא.

הוא נינוח, וכנראה שהוא מרגיש די טוב במקום של ריאיון, והוא שואל שאלות קשות, הוא שואל את השאלות הצורבות.

ואז הוא מעמיד מולו בן אדם, והוא אומר בעצם: "אני בשעות האלה, המטרה שלי היא להוציא בן אדם…".

הוא לא מנסה להוציא אותו מכליו, אבל זה די שמה. עכשיו, אני אומר, את עשית מה שהוא עושה ב-50 שעות, עשית בפחות משעה.

אני משווה בין תפוח לתפוז, בסדר, זכותי בעניין זה. אבל עשית פה תהליך מקוצר, ואני שואל את עצמי איך זה מרגיש לך.

איך את מרגישה… איך את חיה עם המקום הזה שאת באה לעצבן מישהו כדי שיוציא את מה שצריך?

🧭 לא לעצבן – לתת בעלות על הפתרון

רוזין: אוקיי, אז אני אערער על ה"לעצבן". כשבא אליי בעל עסק או בעלת עסק…

ישעיהו: אני אומר "לעצבן" כדי…

רוזין: כן, כן, ברור.

ישעיהו: להוציא איזה סדר גודל ככה בולט, כן?

רוזין: כן. כשבעל או בעלת עסק באים אליי להתייעצות בפודקאסט "סיבוב על המטאטא", אני יודעת שיש לי…

הם מראש אומרים לי מה הדילמה, ואני יודעת שיש לי שעה להביא אותם לאיזשהו פתרון לדילמה.

עכשיו, המטרה שלי היא כפולה. גם שיהיה פתרון לדילמה, אוקיי?

או כיוון או דרך, אבל גם שהפתרון הזה הוא לא יהיה רק מולבש עליהם חיצונית, "רוזין אמרה", אלא שהם יעברו את התהליך מבפנים כדי שהם ירגישו בעלות על הפתרון.

כי אם אני אכתיב להם את זה מלמעלה, אולי הם יתפעמו, אבל הם ילכו הביתה ולא יהיה להם אומץ לעשות את זה.

ולכן המטרה שלי בשעה הזו היא לא… הרבה פעמים, גם הרבה פעמים שואלים אותי, גם מי ששאלה אותי השבוע, היא אמרה לי:

"אני הקשבתי גם", היא אמרה, "הקשבתי לפרק עם נעמה", היא אמרה, "הרגשתי שאחרי רבע שעה ידעת את התשובה עליה, ואת בכוונה לא אמרת לה".

אמרתי: "זה נכון, בערך אחרי עשר דקות כבר זיהיתי לאן זה הולך", אבל המטרה שלי היא לא רק לשלוף לבן אדם את הפתרון לדילמה, אלא להוביל אותו להרגיש…

להוביל אותו לכך שבסוף, איך שאומרים, you own it.

יש לך בעלות על הפתרון כי אתה מרגיש שהוא נבנה בתוכך. וזה הולך לשארית חייו, לשארית ימי העסק שלו ואצלו בפנים.

כי אם אני אכתיב להם את זה מלמעלה, אולי הם יתפעמו, אבל הם ילכו הביתה ולא יהיה להם אומץ לעשות את זה.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

🧱 53:26 – איזה מקום למצוא, להישאר לא לברוח ממנו

💡 בקצרה: מה רוזין עושה בפועל בייעוץ: דוחקת טיפה אל הקיר ודוקרת בשאלות, כדי שבעל העסק ירגיש את הפתרון בעצמו.

רוזין: כן, שהוא יוכל להרגיש את זה. ולכן מה שאני עושה בה, אתה קורא לזה לעצבן, ואני קוראת לזה כמו לדחוק בן אדם טיפה אל הקיר,

כמו בכוונה לדקור בשאלות, זה בסדר לעצבן.

ולכן מה שאני עושה בה, אתה קורא לזה לעצבן, ואני קוראת לזה כמו לדחוק בן אדם טיפה אל הקיר, כמו בכוונה לדקור בשאלות, זה בסדר לעצבן.

רוזין רוזנבלום

⬆ חזרה לנושאים

💡 54:05 – "לי היה קטע מסריח בילדות" – איך להשתמש בפצע הפעור

💡 בקצרה: למה בעלי עסקים לא רואים את הפתרון שצועק מולם – הוא נראה להם טריוויאלי – ולמה חשוב שירגישו אותו בלב ולא רק יבינו אותו בשכל.

ישעיהו: לעורר, לעורר, טוב.

רוזין: כן, אני רציתי לעצבן אותה כי אני הרגשתי שאנחנו מסתובבות סביב הדבר, שאני כבר רואה את זה צועק לי מול העיניים את הקונספט, אוקיי?

ושהיא, זה לא שהיא לא רואה אותו, זה יותר עמוק מזה, וזה מאפיין הרבה מאוד בעלי עסקים.

זה נראה לה כל כך טריוויאלי שהיא אפילו לא חושבת שיכול להיות ששם הפתרון.

שזו, אגב, אחת הטרגדיות של הרבה מאוד בעלי עסקים. כאילו, זה הדבר העמוק, אבל אז כשזה מנוסח בצורה נכונה וזה: "כן, זה הדבר העמוק, אוקיי?

כן, כן, הילד שלך צריך לרכוב על סוסים עכשיו".

זה נראה לה כל כך טריוויאלי שהיא אפילו לא חושבת שיכול להיות ששם הפתרון.

רוזין רוזנבלום

ישעיהו: כן.

🫀 פתרון שמרגישים בלב, לא רק בשכל

רוזין: אז המטרה שלי בלדחוק או לעצבן או זה, היא לגרום לבן אדם לא רק שהוא יקבל ממני פתרון,

אלא שהוא יעבור בעצמו איזשהו תהליך בתוך הדבר הזה, כך שהפתרון הזה לא יהיה מולבש לו רק בשכל,

אלא הוא ירגיש בלב שזה נכון. ⬆ חזרה לנושאים

🙏 55:00 – איך למצוא את הדמות שאליה כותבים, אם לא נקלעתם למצב כזה

💡 בקצרה: סיכום קצר ופרידה מרוזין, ואחריה הזמנה של ישעיהו לשיחת היכרות למי שרוצה דפי מכירה ממירים יותר.

ישעיהו: ואת זה את יכולה לעשות כי את בעצמך מגיעה לתוך הכאב הזה ויודעת לפעול בלי לפחד.

ואת זה את יכולה לעשות כי את בעצמך מגיעה לתוך הכאב הזה ויודעת לפעול בלי לפחד.

ישעיהו ריבּ

רוזין: כן, אני מחפשת אותו.

ישעיהו: ואת יודעת לנהל את זה, כן. רוזין, זה היה ריאיון נפלא.

רוזין: תודה יקירי, נהניתי.

ישעיהו: מודה לך מהלב.

רוזין: ביי ביי.

📞 רוצים דפי מכירה ממירים יותר?

ישעיהו: רגע לפני שנתקדם למתנה שאתם יכולים לקבל עכשיו, האם אתם זוכרים דבר אחד לפחות שלקחתם כדי לשפר את הקופי ואת השיווק בעסק שלכם?

גם אם לא, רגע לפני המתנה, אם אתם רוצים דפי מכירה ממירים יותר, לקבל פניות חמות יותר, מלקוחות מדויקים יותר, אני מזמין אתכם לשיחת היכרות קצרה ללא שום מחויבות.

פשוט תיכנסו לאתר yeshmarketing.co.il, Y-E-S-H marketing.co.il, ללשון "צור קשר" ושלחו לי הודעה.

⬆ חזרה לנושאים

🎁 55:40 – איך לקבל ממני מתנה ממש שווה?

💡 בקצרה: איך מקבלים בחינם שלושה פרקים כתובים שמנתחים קופי שמכר במאות מיליוני דולרים: מדרגים את הפודקאסט בספוטיפיי ושולחים צילום מסך.

ישעיהו: והנה מתנה ממש שווה ממני, שיש בה ידע על קופי שייצר סכומים אגדתיים, מאות מיליוני דולרים וצפונה.

שלושה פרקים מלאים מהפודקאסט בכתב שמפרקים לאסטרטגיות וצעדים מעשיים יצירות קופי שמכרו באותם סכומים של הקופירייטרים הטובים בעולם, כולל ניתוח מלא וכל ההסברים בעברית.

כל אחד מהם באורך של 12 עד 21 עמודים.

⭐ איך מקבלים את המתנה?

ישעיהו: איך מקבלים את כל זה בחינם? כל מה שעליכם לעשות הוא לפתוח את אחד מפרקי הפודקאסט באמצעות אפליקציית ספוטיפיי,

לדרג את הפודקאסט בחמישה כוכבים ולשלוח את צילום המסך למייל במשרד: contact@yeshmarketing.co.il.

המייל נמצא גם בתיאור הפודקאסט. צרפו צילום מסך, שלחו למשרד, ומכאן נעביר לכם את שלושת הפרקים, כולל הסברים בכתב ותרגום לכתב.

כל מה שעליכם לעשות הוא לפתוח את אחד מפרקי הפודקאסט באמצעות אפליקציית ספוטיפיי, לדרג את הפודקאסט בחמישה כוכבים ולשלוח את צילום המסך למייל במשרד: contact@yeshmarketing.co.il.

ישעיהו ריבּ

תודה שהקשבתם, אני מעריך ומוקיר את זה. ישעיהו ריב, קופירייטר, נתראה.

🎬 עוד מרוזין רוזנבלום

רוזין רוזנבלום ז"ל השאירה אחריה הרבה ידע על כתיבה שיווקית. אלה שלושה מהסרטונים שלה שממשיכים בדיוק את מה שדיברנו עליו בפרק.

לדף ההנצחה של רוזין.

אור וצל משמשים בערבוביה – איך לבטא את הקול האותנטי שלך

7 דקות על הכתיבה מהמקום החשוף, בדיוק מה שרוזין מתארת בפרק.

חריף של רמאים – הטעות הכי גדולה בכתיבה שיווקית

26 דקות על הדרך הלא נכונה לדבר על הכאב של הלקוח, ומה לעשות במקומה.

איך לזהות ולהגדיר את המיקוד השיווקי שלך?

15 דקות שמרחיבות את החלק בפרק על בחירת קהל היעד והגדרה עצמית מול לקוחות.