פרק 53. כיצד הוא מכר מאות אלפי קורסים בלי לפרסם אפילו בשקל, עם עופר לוי

📝 תמלול מלא של הפרק

השיחה המלאה, מחולקת לנושאים. בראש כל נושא יש תקציר קצר, כדי שתוכלו לקפוץ ישר למה שמעניין אתכם.

⬆ חזרה לנושאים

⚡ 0:05 – איזו פעולה גורמת לו להצליח מאוד עסקית?

💡 בקצרה: עופר לוי מסביר שהוא חוקר את המנופים של החיים: פעולות שמדברות עם הרבה אנשים בבת אחת. הוא מביא את גול כדוגמה להצלחה בלי פרסום. אחר כך ישעיהו מציג אותו, ועופר מספר שהוא מלמד מודעות עצמית והתפתחות אישית כבר יותר מעשרים שנה.

עופר: עכשיו אני מצליח מאוד עסקית, כי בתור מישהו שאין לו ולא היה לו כלום, חקרתי ולמדתי מה המנופים של החיים.

מה זאת אומרת מה המנופים של החיים? אם אתה בא לדבר עם בן אדם אחד, אז שוב, זו פעולה לא ממונפת.

אם תדבר בבת אחת עם מאה, אז באותו זמן, על אותה שעה, תדבר עם מאה, זו פעולה יותר ממונפת.

אם תדבר עם עשרת אלפים, זו פעולה יותר ממונפת. זאת אומרת, אנחנו רוצים לחפש את המנופים של החיים, ודרך זה אפשר יהיה סטטיסטית.

גם אם הסטטיסטיקה תישאר אחת אחוז, אחת אחוז מאלף, זה הרבה יותר מאחד אחוז מאחד.

אז אנחנו רוצים להביא לפעולות, להרבות פעולות שהן ממונפות, בשביל לייצר מכירות.

ואז אני חוקר את החיים. מה ימנף אותי? לדוגמה בגול, איך גול הצליח כל כך?

איך הוא הצליח? הדבר המרתק הוא שלא פרסמנו. עזוב את זה שגול הצליח להביא מאות אלפי אנשים.

גול הצליח להביא מאות אלפי אנשים בלי פרסום. אז אתה שואל, איך?

אני שואל לך, זה מאוד מעניין אותי, כן, בטח שאני שואל לך. התשובה היא שזה ענה על צורך מאוד מאוד מאוד חזק שנקרא להצליח בבחינות.

התשובה היא שזה ענה על צורך מאוד מאוד מאוד חזק שנקרא להצליח בבחינות.

עופר לוי

🔹 פתיח הפרק והכרות עם עופר

ישעיהו: ברוכים הבאים לפודקאסט, הקופי הטוב בעולם. כאן אנחנו מגלים איך מילים נכונות מייצרות כסף גדול ומאפשרות לכם לבלוט מעל כל המתחרים.

אני ישעיהו ריבּ, קופירייטר ממיר. ובכל פרק נפגוש יחד את המומחים יוצאי הדופן שבאמצעות המילה הכתובה גרמו לעסקים שלהם ושל אחרים לצמוח ולשגשג.

נחשוף כאן את שיטות הפעולה וכל יתר הטריקים המקצועיים שיכולים לגרום גם לעסק שלכם לנסוק לגבהים עסקיים אחרים.

לפעמים הם ידברו יותר ממני. לפעמים ננתח קייס סטאדיז מרתקים מהעולם.

ולפעמים נביא את המידע והטיפים הפרקטיים ביותר. גם מהיומיום העסקי שלי, שבו אני מייצר דפי מכירה ומיילי שיווק ממירים לבעלי עסקים שרוצים לבלוט מעל כולם.

בואו נצא לדרך ונגלה יחד את המילים שהופכות להשפעה ולכסף גדול.

אז יאללה, בואו נתחיל. עופר לוי, איזו הפתעה נעימה.

עופר: מעניינים. מעולה, מעולה.

ישעיהו: טוב לפגוש אותך תמיד.

עופר: תודה, תודה.

ישעיהו: מאוד שמח להריח אותך. הרגע התוודענו לזה ששנינו סובלים מאוד מחום, אז אתה קצת אדום ואני בדיוק חזרתי משבוע בערבה.

אני לא יודע איך האדמומיות עברה, אבל נראיתי כמו פטל נחמד. אז טוב, אנחנו נמשיך.

אני רוצה רגע להציג אותך לקהל השומעים והצופים שלנו. כמה מילים על עופר לוי.

חבר ותיק, אדם עשיר ביכולותיו ובדברים שהוא עשה. עופר לוי הוא יזם, הוא מרצה לכלכלה.

הוא מוביל תנועה להתפתחות אישית למעלה מ-20 שנה. 20 שנה זה הרבה זמן.

זה נתח בריא מ-50 וקצת. אוהב אנשים מכל הלב, על זה אני מוכן להעיד.

הוא מחפש דרכים להיטיב את חייהם, כפי שנשמע בקרוב מאוד.

עופר מנחה את סדנת צרור מפתחות להצלחה בחיים, שבה לימד למעלה מ-1,500 אנשים, לנהל את המחשבות והרגשות, וכך לקבל שליטה על החיים שלהם.

בתור מי שגדל בשכונת מצוקה, ותדע לך שאני מאוד מאוד זקן לגבי זה, לשמוע איך זה עובד,

איך גדלת ואיך נחלצת, מאפס, ובנה את עצמו בעשר אצבעות, לקח על עצמו את המשימה ללמד כל אדם,

להתפרנס בכבוד ובשפע מהכישרונות שלו.

ויצר את הקורס העולם הנסתר של הכסף, שבו מאפשר לכל אחת ואחד, ללמוד איך מרוויחים הרבה יותר כסף, ולשלם רק אחרי שהם מצליחים לעשות את זה בפועל.

ובנוסף, עופר הוא בעלים ושותף במיזם הלימודים הגדול בארץ, גול, אשר למעלה מחצי מיליון אנשים למדו דרכו עד כה,

מה שאומר בעברי פשוטה, שכל אחד מבערך 18 איש, שאתם 18 -19 איש שאתם פוגשים ברחוב, סטטיסטית, מכיר את עופר, למד מעופר.

זה מספר מטורף.

אם היינו לוקחים את זה למדינה הרבה יותר גדולה כמו ארה״ב, היינו מדברים על עשרה מיליון, מתוך נאמר 230 מיליון, סדר גודל זה המון, זה משהו, זה משהו, זה עצום.

האתר משרת מוסדות אקדמיים רבים, הוא כמחצית מבתי הספר התיכוניים בישראל.

גילוי נאות, אני באיזשהו שלב כתבתי ביוזמה מסוימת שנועדה להתחבר לאתר הזה, תחת עופר, לא יצא לפועל, כמו עוד כל מיני דברים שקורים.

אז אופר לוי, אחרי שהתוודענו לך באופן הטיפה פורמלי הזה, אם כזה עבר, ואני רואה מולי אדם מלא בביטחון עצמי, מלא ביכולות, מלא ברקוד, מלא בעשייה, איך הגעת לזה?

איך הגעת למה שאתה עושה? או מה אתה עושה? ספר לנו מה אתה עושה, ואיך הגעת לזה?

עופר: מה אני עושה? אני חושב שהיום הדבר המרכזי שאני עושה עם אנשים, זה מה שאני עושה כבר שוב מעל עשרים שנה,

האמת שכבר עוד מעט עשרים וארבע שנים, אני מלמד אנשים מודעות עצמית והתפתחות, ומלווה אותם גם כשהם יעשו את זה,

זה אומר שיבנו להם חיים משמעותיים, חיים של שפע כלכלי, שירוויחו הרבה כסף, שידעו מי הם,

מה נכון להם, ואיך להביא את עצמם במקסימום לעולם, זה מה שאני למדתי לעשות, למזלי בגיל 28 נתקלתי בעולם הזה,

של התפתחות אישית שגם אתה מכיר אותו, וככה בעצם הפכתי מבן אדם שמסתובב בחיים ולא יודע לאן הוא הולך,

לבן אדם מאוד מאוד מכוון מטרה, ועם הכיוון מטרה זה הגשמתי הרבה מהתוצאות שאתה הקראת.

⬆ חזרה לנושאים

☀ 6:00 – איך זה לגדול בסלאמס עם משפחות של 6,8,10 ילדים

💡 בקצרה: עופר מספר שכשהיה בן תשע עברו ליפו ג', לשכונה של בנייני בטון שהוקמה בפרויקט שיקום שכונות, עם הרבה משפחות מרובות ילדים.

עופר: עברנו בגיל, כשאני הייתי בן תשע עברנו ליפו ג' אז זה היה בגין עלה לשלטון, ועשו משהו שנקרא פרויקט שיקום שכונות,

בעצם הקימו שכונות סלאמס כאלה, מלא מלא בניינים בטון אפור כזה, עשו טובה למשפחות,

זה באמת הייתה טובה, אבל זה היה משכונות סלאמס כאלה, מכוערות כאלה, שרכזו בהם את כל המשפחות שגרו בכל מיני חורים,

אז היינו שכונה של מרובות ילדים, מלא ילדים, פתאום הייתי בשכונה עם מלא ילדים,

אבל מלא, מלא משפחות של שש, של שמונה, של עשר, חילוניות, מסורתיות, דתיות לא הרבה,

כולם מרוכזים בשכונה, שכונה הרבה, אין טלוויזיה, אין מחשב, זאת אומרת יש טלוויזיה,

אבל ערוץ אחד, יש מחשב וכל הזמן נמצאים בשכונה, ילדי רחוב, חתולי רחוב כאלה.

מלא, מלא משפחות של שש, של שמונה, של עשר, חילוניות, מסורתיות, דתיות לא הרבה, כולם מרוכזים בשכונה

עופר לוי

⬆ חזרה לנושאים

✏ 7:00 – מה יצר את השינוי לעומת האנשים שלידו?

💡 בקצרה: עופר מתאר ילד שמבין מהר, בורח משיעורים ובוחר לעשות הפוך מכולם, ואיך ההוראה מלווה אותו מגיל צעיר עד שהוא מקים בית ספר לבחינות. השיחה עוברת לאמפתיה, ולכתיבה שיווקית שמתחילה בהסתכלות מהמקום של האחר.

ישעיהו: למה אתה נחשף? מה יצא אצלך? השקפת עולם?

כשאתה מגיע לגיל מעט יותר מבוגר, פתאום נוצר שינוי, משהו קרה שם?

עופר: תראה, אני כל הזמן מאוד מאוד חריג, ולכן תפיסת העולם שלי, היא של לשבור את המוסכמות כל הזמן.

זאת אומרת, בכיתה שאני יושב, ואני אחרי חמש דקות, מבין כל מה שהמורה אומרת, ועכשיו אני מבלה עוד חמישים דקות, בלחלום בהקיץ, כי אני לא יכול לקום וללכת לשום מקום.

אבל הרמה בכיתה זה, שהמורה עדיין מנסה להסביר לילדים, משהו מאוד מאוד בסיסי.

אז זה הפער ברמה ביני לבין הסביבה שלי. בתיכון ברחתי מבית ספר רוב הזמן.

הייתי בית ספר מצוין, אבל ביהודה א' התבית כבר לא ראו אותי, ולמורים לא היה כוח להריב איתי.

את הבגרות עשיתי ככה ב-NF יד, בלי להגיע כלל ללימודים.

ישעיהו: הן היו טובות?

עופר: הן היו טובות מאוד, כן. קבלתי אחרי זה לתואר מכופת באוניברסיטה, והן היו בסדר, הפסיכומטריה היה מצוין.

תודה לאל, קיבלתי, אם יש קלף אחד חזק שקיבלתי, זה את האינטלקט.

אז אני אומר שאני חריג סטטיסטית.

מהשכונה שבה גדלתי, לא במקומות אחרים, אני לא כזה גאון גדול, אבל אני, לעומת המקום שבו גדלתי, לא יודע מאיפה, כנראה במשפחה איפשהו, יש שם.

אז בקיצור, הדרך שלי היא כל הזמן לברוח מהמוסכמות, ולברוח ולעשות דברים אחרת, ונקודת הברירת המחדלית, שאני עושה הפוך מכולם.

הדרך שלי היא כל הזמן לברוח מהמוסכמות, ולברוח ולעשות דברים אחרת

עופר לוי

מה שמאפשר לי להיות אמיץ מספיק פעמים, ולנסות דברים אחרים.

אבל אני עושה את המסלול הסטנדרטי, ולומד תואר ראשון ושני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, כי אולי ככה אני אסתדר בחיים, ואז ואז.

ישעיהו: היית בצבא לפני כן?

עופר: הייתי בצבא, הייתי מדריך נוער בצבא.

ישעיהו: איפה עוד יפה?

עופר: בכלל הדרכה ולימוד מובילים אותי, מגיל מאוד מאוד צעיר. אני תמיד הייתי מורה, תמיד הייתי מתרגל, תמיד נמשכתי למקום הזה.

ישעיהו: גם כשהיית ילד, לימדת ילדים?

🔹 נמשך להוראה מגיל צעיר

עופר: כשהייתי בכיתה י"ב, היה לנו בבית ספר מה שנקרא פרויקט בגרות.

כל נער או נערה, היו צריכים לבחור איזשהו פרויקט שנתי, שהם עושים.

והיו כל מיני פרויקטים, בכל מיני דברים בתעשייה, בכל מיני דברים, ואני בחרתי להיות מורה ליום אחד,

בכיתה א', זאת אומרת איכשהו נמשכתי תמיד להוראה, בגיל 17 הייתי מדריך נוער בשכונה,

במתנס השכונתי, בצבא הייתי מדריך נוער, באוניברסיטה הייתי מתרגל, אחרי זה נהייתי מרצה לכלכלה,

זה גם מה שהוביל אותי, בגיל 30, להתפטר מהעבודה כיועץ כלכלי, ולהקים בית ספר שמכין סטודנטים לבחינות,

ומשם להתגלגל, לאתר הלימודים הכי גדול בישראל, שדיברת עליו קודם.

ישעיהו: אני שואל את השאלה הזאת לגבי לימודים, כי זו שאלה אוטוביוגרפית.

אני רואה אנשים סבילי שהם מלמדים, ואני רואה שאני גיליתי בגיל מאוד מוקדם, שאני אוהב ללמד בגיל,

בגן ובכיתות הנמוכות כבר לימדתי אנשים, בצורה כמובן לא פורמלית, לא כסמכות מלמדת,

אבל תמיד זה שאוהב להעניק ידע, וגיליתי לאחרונה שזה כנראה יהוד שלי בחיים, ללמד, ככה אני מרגיש.

תדע, תחושה פנימית, אתה לא יכול, אין דרך להכיל את זה, אבל אני אומר לזה, כי בסוף,

בתחילתו של דבר, הפודקאסט הזה נועד לתת לאנשים ידע שאפשר לעזר בו, ואני חושב שזה נורא חשוב להסתכל,

מה עשית קודם, מה אהבת לעשות, גם אם עכשיו אתה לא עושה את זה, גם אם זה לא הכיוון שלך,

לעשות פירורי הלחם האלה, שמתווים את השביל שאתה עושה, וכמכוונים להם.

פשוט להסתכל עליהם בצורה, זו המטרה של השאלות האלה.

עופר: אני מסכים לחלוטין, אצלי זה היה מאוד מאוד ברור, נולדתי להיות מורה, פשוט נולדתי להיות מורה,

יכולת ורבלית מאוד גבוהה, יכולת לפשט דברים מורכבים, להסברים מאוד מאוד פשוטים,

יכולת אמפתית לראות מי נמצא מולי, ומה אני צריך להביא לו, כדי להטעים את זה לצד השני.

אז כנראה שלמזלי, היה לי ברור, הכלל כבר אני אעשה מזה כסף.

ישעיהו: אתה יכול את האמפתית הזאת, האמפתיה, לראות אנשים, להסתכל עליהם ולהגיד, אוקיי,

זה, הוא יודע משהו, בלי קשר לידע, רואים, בלי קשר לידע, אני אמפתי כלפיו, זה דבר שהבאת מהבית? זה, גדלת עם זה? פיתחת את זה? איך?

🔹 האמפתי נשאר יחף

עופר: שוב, אני חושב שאין נועל להטי עם זה. אנחנו, אני חוקר נושאי הטיפוסים, יש, כולנו נחלקים מכל מיני טיפוסים, לכל טיפוס יש איזושהי עם יכולת גבוהה מסוימת.

זה, אני הולך לקבוצה, לרבע מהאוכלוסייה, שהיכולת הגבוהה שלה זו היכולת האמפתית.

זו היכולת להיות בנעליו של האחר. זה, זה מביא לך לפעמים הרבה צרות, כי אתה יותר מדי בנעליו של האחר ושוכח את

ישעיהו: הנעליים שלך, אתה נשאר יחף, האמפתי נשאר יחף, זה המושג החדש. כל הסדלר, האמפתי נשאר יחף.

עופר: אני חושב שהפוך אגב, אני חושב שהאמפתי תמיד בנעליו. האמפתי אתה לא יכול להפשיט אותו, הוא תמיד עם האמפתיה גם לעצמו.

זה… זה לא, זה לא. הוא לא, הוא באמפתיה לאחר יותר מדי, והוא שוכח את עצמו.

זאת אומרת, מרוב שהוא, מרוב שזה, בוא נראה מה טוב טוב, אני אראה קודם מה אתה צריך, אז שאתה שוכח מה אתה צריך, זו עבודה מאוד קשה, לאמפתיה מוגזם.

ישעיהו: אה אוקיי, אז אתה אומר אימפטי הרבה אוכלוסייה זה אימפטי מוגזם בעצם, זה מישהו שנותן את עצמו בלי חשבון?

עופר: בדיוק.

ישעיהו: אוקיי, אז זה מה שאתה נוהג לעשות בעצם באופן מכני-אוטומטי.

עופר: נכון.

ישעיהו: אתה מבחינתך נותן ערך, נותן ילדה, נותן כסף, נותן הכל, שמי שמולך יהיה המסוד.

עופר: בדיוק.

ישעיהו: וזה מה ש… זאת אומרת, אם אני לוקח את זה לשפה טיפה אחרת, אתה בעצם אוהב לרצות, כן? במקום הנמוך זה אוהב לרצות?

עופר: לא לא, אני לא מדבר על הנמוך בכלל, אני מדבר על רצות בתור…

אני מנסה לתת לזה סימן ניטרלי דווקא. אני מאוד אוהב לרצות. לי נורא חשוב שאנשים שסביבים מרוצים.

ישעיהו: כן.

עופר: אז אני כן אחלק את זה לשניים. במקום הנמוך זה לרצות, כלומר להיוותר על משהו.

לרצות בשבילי זה לא ניטרלי. רצות בשבילי זה לגרום שאחר יהיה מרוצה אבל על חשבוני, כן?

והצד ההפוך של זה, זה שאתה באמת שמח בשמחתו של האחר.

כלומר אחד הדברים שאני ממש שמח, מרוב הנוירוני האמפתיה האלה, אז אם אני מצליח לשמח את האחר, זה באמת מביא לי שמחה מאוד גדולה.

אחד הדברים שגיליתי לאחרונה, זה שאני יותר אוהב לשמח מאשר ללמד.

תמיד חשבתי שללמד זה הדבר הכי גדול, אבל רק ממש בכנס שעשיתי לאחרונה, מישהי עשתה ביקשה שאני אבדוק את פירורי הלחם, ואז ראיתי שכשאני משמח מישהו, אז אני הכי שמח.

אז אני כל הזמן מחפש את השמחה. אז יש בזה צד אגואיסטי. הצד השני זה שצריך ש…

שוב, שתי הסיבות גורמות לך לשכוח את עצמך.

סיבה אחת זה כשאתה מרצה ואתה מוותר על מה שטוב לך, סיבה שנייה זה שאתה עושה טוב לאחר וזה משמח אותך, אבל גם מרוב שזה עושה לך טוב, אתה עלול לשכוח מה אתה צריך.

ישעיהו: אני מוצא… האמת שאני מוצא שאתה מדבר, אני מוצא עידוד מאוד משמעותי בינינו.

אני חושב שכבר מצאנו אותו לפני כן, אבל לא, לא דיברנו על זה. לידיעת הצופים, לא דיברנו על זה, אין תירום, אנחנו אמפתיים באופן חדשני.

🔹 כתיבה שיווקית מתחילה מהאחר

ישעיהו: המקום הזה של שמח הוא נפלא, ואחד הדברים המעניינים שקרו כשאמרתי, הזמנתי אותך לפודקאסט, זה אמרת, אבל אני לא טוב בכתיבה שיווקית.

ולא יכול להגיד שהצחקת אותי, כי התחלתי לצחוק בכל, אז כאילו זה לא…

לא יודע אם שמרתי את זה בבטן, אבל כאילו אני אומר, עופר לוי, הוא כן, הוא לא טוב ב כתיבה שיווקית.

למה אני אומר את זה? כי כתיבה שיווקית, א', ב', שלה, זה להסתכל מהמקום של האחר.

כשאתה מסוגל להסתכל מהמקום של האחר, זה לא כתיבה מסוגננת, זה לא כתיבה יפה, זה לא כתיבה שנועדה למצוא חן.

היא לא נועדה בסוף כתיבה שיווקית, נועדה לדבר אחד בלבד, והוא למכור, היא עוברת הרבה תחנות,

היא עוברת דרך תחנת האמפתיה והעניין והלרתק ולפעמים להוריד, לפעמים להעלות, המון המון תחנות שההבדל הגדול ביניו ובין מה שקורה לנו בחיים שהיא אמורה לפחות על פניו להיות מכוונת שהיא מייצרת תהליך,

ואוי לנו ואבוי לנו אם נשתמש בכלי נשק שהיינו ראויים, כי זה גם קל לקחת איזה מטרה שאנחנו,

מטרה רעה, ולא ניכנס פה להגדרה של מה זה רע, כי יש לזה כל כך הרבה הגדרות שונות ולהשתמש בזה שלא למטרה עכשיו אני מסתכל על גול, כן?

⬆ חזרה לנושאים

☕ 16:00 – איך הקים את המפלצת שמכרה מאות אלפי קורסים?

💡 בקצרה: עופר מספר שגילה שכל מרצה באוניברסיטה כותב בחינה אחרת, ושאפשר ללמוד את כל החומר בשלושה מפגשים אם מכינים לפי הבחינה של המרצה. בהתחלה הוא לימד כיתות פרונטליות, וכך עבר זמן רב.

ישעיהו: מסתכל על הגול יכול טיפה לספר לנו על גול, כי גול זה איזה מאסטרפיסט מטורף מה הדבר, ספר לי קצת כמה זמן זה קיים, מה עושים בגול נכון נכון גול התחיל, אם

עופר: נדבר אפרופו אמפתיה, איך התהליך מופיע אני שנת אלפיים אני מבין שאני עובד כיועץ כלכלי ואני שונא את הייעוץ הכלכלי,

זה לא מעניין אותי התחום הזה של המספרים ואני מחפש דרך חדשה בחיים ואני מחפש משהו שקשור ללימודים כי אני הבנתי שאני רוצה להיות מורה ואני מחפש בעיה לימודית שאין לה פתרון טוב והמחשבה היא,

אגב הראשון זה ללכת להיות מורה בתיכון אבל זה לא מעניין אותי ואז אני נזכר שכשאני הייתי סטודנט לכלכלה עשר שנים קודם לכן בתחילת התואר שלי בכלכלה אני יושב בשיעור מבוא למיקרו כלכלה,

סמסטר ראשון, אתה מחכה כל החיים להיות באוניברסיטה אסיימת את הבגרות, עשית צבא זה הטופ של חייך,

אתה מגיע לסמסטר ראשון אתה ניגש, אתה יושב בכיתה, אתה לא טיפש אתה לא מבין על מה המרצה מדברת כאילו אתה לא מבין על מה היא מדברת וכשאתה ניגש לפתור מבחנים בסופו של דבר אתה רוצה להצליח במבחן זה לא עד כדי כך מעניין אותך אתה משתדל שיהיה עניין אותך,

אבל כרגע יש מטרה להצליח בבחינה במיקרו כלכלה. ואני בא, אני ניגש לבחינה, ואני לא מבין מה הקשר בין מה שהיא לימדה בכיתה, בין החומר במחברת לבין השאלות במבחנים.

ישעיהו: ואתה לא מבין או כל הכיתה לא מבינה?

עופר: כל הכיתה לא מבינה, אז תמיד אם אני לא מבין גם כל הכיתה לא מבינה.

ישעיהו: זה לא שהיית מבריק בתיכון, הגעת לאוניברסיטה ופתאום עולמך קרס עליך.

עופר: לא, הייתי, לפי הציונים שלי כנראה שהייתי בסקאלה הגבוהה, כי בסוף סיימתי את התואר הראשון בהצטיינות.

אז אני יושב, אני לא מבין את זה, ואני מסיים את הבחינה הראשונה בציון שמונים, שזו אכזבה מאוד גדולה,

כי ממש השקעתי ורציתי להצליח, ואני מסיים בשמונים, ואני פשוט לא, זה לא מסודר לי בראש,

אני לא הבנתי מה הקורס הזה, ולא הבנתי את הרעיונות ולא הצלחתי, וממשיכים את התואר וכן הלאה.

ועשר שנים אחרי זה אני נזכר ואני יודע שהבעיה הזאת נמשכת, כי גם אחרי זה נהייתי מתרגל וניסיתי להסביר, ולא מבינים.

ואז אני אומר, אוקיי, יש לנו פה בעיה, שאנשים לא מבינים, רוצים להצליח, והנה בעיה.

אנשים רוצים להצליח בבחינות ולא מצליחים.

ישעיהו: אני רוצה גם להבין משהו. מתי אתה מתרגל?

עופר: מתרגל הוא זה שבעצם יש חומר מלמד בכיתה. מתרגל אחרי השיעור ומתרגל עם התלמידים את שיעורי הבית.

אני מתרגל במכללה למינהל, במכללה למינהל אני פותר איתם תרגילים.

ישעיהו: אבל אתה פותר איתם תרגילים. למה אחרי זה הם מתקשים בבחינה אחרי שפתרת אתם תרגילים.

עופר: אלה שפתרתי את הם תרגילים פחות התקשו. ואז אני שואל את עצמי איך אני הופך, אחד מה הבעיה, שתיים איך אני הופך את זה לביזנס, לעסק.

אז קודם כל אני מבין את הבעיה, היא די ברורה.

🔹 הבעיה: המרצה לא מלמד להצליח בבחינה

עופר: המרצה בכיתה לא מתכוון ללמד אותך להצליח בבחינה. יש פה בעיית סוכן, מה שנקרא, הוא תפקידו להעביר את החומר לפי מראית עינו.

בסוף הוא נותן לך בחינה שלא קשורה למה שהוא לימד בכיתה במובן הזה שהוא לא לימד אותך להתמודד עם שאלות,

הוא דיבר באופן תיאורטי מאוד גבוה על עולם הכלכלה ועל הרעיונות התיאורטיים הגבוהים,

ואז הוא בא בפועל נותן לך תרגיל, זה כמו שאני אדבר איתך על שיעורי ספורט.

בשיעורי ספורט אני למד אותך, לא יודע מה לעשות, תלמד אותי לרוץ ותבחן אותי בשחייה.

כן- לתחנתי ללשחוט, אני לא לומר אותך לרוץ מאה מטר ואז אני אעשה לך בו עכשיו תרוץ מרתון,

לא הכנת אותי, דיברת איתי באופן כללי להריצה עשית לי כמה תרגילים 100 מטר ובסוף אתה נותן לי לרוץ לריצת מרתון,

לא הכנת אותי הריצת מרתון, לא אני לא חושב שזה תפקידי להכין אותך לריצת מרתון,

אני זוכר זה התפקיד שלי, אתה תבין לבד, שאתה צריך לרוץ מרתון, שאתה צריך לחפש תרגילים שהם מבחינים לך את זה.

ישעיהו: בקיצור, אז יש פה בעיה של פער בין ציפיות.

עופר: כן. אז אמרתי, אוקיי, רק איפה, כי עכשיו הבנתי, בואו עכשיו נבין מה ריצת המרתון שהמרצה מקבל בכיתה, נותן בבחינה.

ואז התחלתי לחקור מה המרצה נותן בבחינה, והתחלתי להכין תרגיל סטודנטים מסוימים בכיתה מסוימת, ואז הבנתי את הבעיה העמוקה יותר, עכשיו אנחנו מסתכלים ברמה מערכתית.

לפעמים אתה לא רואה את הבעיה המערכתית, כי אתה מסתכל על הכל כמו גוש אחד גדול,

וזה, הרבה פעמים אנשים עושים את הטעות הזאת, הם מסתכלים על כל היהודים, כל הערבים,

אפרופו, הם לא מסתכלים על אנשים בודדים, על קבוצות בודדות, על מקומות מסוימים, אלא על גושים.

🔹 כל חוג וכל מרצה כותבים בחינה אחרת

עופר: ואז ראיתי שיש בעיה יותר חמורה, כי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, בחוג לכלכלה, שלומד מיקרו כלכלה, יש לו מרצה אחד, ולמרצה הזה יש חופש הבחירה איך תהיה הבחינה.

זה אומר שהמרצה לכלכלה, בחוג לכלכלה בבר אילן, כותב אחרת, ואותו מרצה לכלכלה שמלמד כלכלה לכלכלנים בתל אביב,

הוא בחוג למנהל עסקים, ילמד מקצוע מיקרו כלכלה, אבל קצת אחרת.

זאת אומרת, אם לא הבנתי את המרצה שלי, זה לא כמו הכנה לבגרות או לפסיכומטרי, בסוף כולם ניגשים לאותה בחינה,

ואם אני בא למורה פרטי, אז הוא ילמד אותי, כי הוא מכיר את הבחינה הארצית.

באוניברסיטה אין מורה שמכיר את המרצה הספציפי הזה.

מקסימום מישהו שהיה תלמיד שלו לפני שנה או לפני שנתיים, אבל מישהו היה תלמיד שלו לפני שנה או לפני שנתיים, לא מכיר את ה…

לא יודע ללמד, אולי מכיר את החומר, אבל לא יודע ללמד, יש לנו פה בעיה.

ישעיהו: אז זה אומר שהמבחנים הם תמיד אחרים בכל אוניברסיטה?

עופר: הם אחרים בכל אוניברסיטה, הם אחרים מחוג לחוג באותה אוניברסיטה, באותו מקצוע.

נגיד כולם לומדים מתמטיקה, משהו שנקרא מתמטיקה א', או חדווה, או אינפי א'.

אבל באותה אוניברסיטה, האוניברסיטת תל אביב, יש אולי 50 חוגים, וה50 חוגים האלה, יש להם 50 מתמטיקה א', רק באוניברסיטת תל אביב.

ובבר אילן יש עוד איזה 50, ובבן גורין יש עוד 50, ובטכניון יש עוד 50.

אז עכשיו, מה תעשה? איך לפתור את זה? אז מה שראינו זה שאנחנו יכולים להביא, אני הייתי מרצה לכלכלה, שותף שאני מרצה מתמטיקה, אמרנו איך לפתור את זה.

🔹 שלושה מפגשים במקום סמסטר

עופר: בהתחלה פתרנו את זה בזה שלימדנו כיתות של 20 איש, ומה שהיינו עושים זה לוקחים את הבחינה של אותו מרצה, רואים מה ריצת המרתון שהוא מביא, ולימדנו לזה.

וגילינו שאנחנו בשלושה מפגשים מלמדים את כל החומר. מה שמלמדים בסמסטר שלם, אנחנו מלמדים בשלושה מפגשים של ארבע שעות.

בן אדם בא אלינו שבוע ראשון, שני, שלישי, למד את כל החומר, והוא יודע יותר טוב ממה שהיה מישהו בכיתה.

למה? כי הרבה זמן בכיתה מתבזבז על תיאוריות כלליות שלא רלוונטיות לבחינה.

מה שמלמדים בסמסטר שלם, אנחנו מלמדים בשלושה מפגשים של ארבע שעות

עופר לוי

ישעיהו: והכל בלימוד פרונטלי?

עופר: זה היה, התחיל הכל בלימוד פרונטלי. אפרופו, אממה, לימוד פרונטלי יש גבול כמה אתה יכול ללמד.

אז לימדתי עשרים, בין שמונה לבין עשר לשתיים, ואז הייתה לי הפסקה שעתיים, ואז לימדתי בין ארבע לשמונה בערב, עוד עשרים.

וככה יום אחרי יום, יום אחרי יום, כמה אתה, אנשים, אתה כבר יכול להביא.

ובמשך שמונה שנים זה מה שעשינו, אבל ידענו שאנחנו חייבים ללמד כל קבוצה לפי המרצה שלה.

עכשיו מדובר, אמרתי לך לפני רגע, חמישים, כאילו אנחנו היינו רק מרוכזים רק במכללה למינהל ואולי בעוד מקום אחד.

קשה מאוד להמריא ככה. לא אפשר להמריא שמונה שנים. ואז ב-2008 ראיתי מישהו כותב על המסך, על מחשב.

לא ראיתי את הבן אדם, ראיתי רק מה שהיום אנחנו מכירים כווייטבורד. ב-2008 לא ידעתי מה זה וייטבורד.

⬆ חזרה לנושאים

✨ 24:00 – מה היה הטריגר שאיפשר לעבור מלימוד של מעט אנשים ללימוד של כמות? – מה כל כך גרוע במערכת החינוך

💡 בקצרה: מהווייטבורד שראה נולד הרעיון להקליט שיעורים, וכך נולד גול. עופר מספר על השם, על 5,000 קורסים, על הקורונה ועל ביקורת על מערכת החינוך. אחר כך הוא מקריא מהבלוג שלו על אמונות מגבילות ומסביר למה מספרים סיפורים.

עופר: ראיתי מישהו כותב על המסך, היד שלו זזה, לא רואים את היד, רואים כאילו עט, והוא מדבר, מעביר שיעור.

זה היה ב-2007 שראיתי את הווייטבורד, וזה נכנס לי למוח לאיזושהי נקודה, לפעמים הנקודות מתחברות.

נכנס לי לאיזושהי נקודה שראיתי כזה דבר. ואז חיפשתי פתרון, תמיד אמרתי לשותף שהיא תגיד, אם אפשר שכפל אותנו, אם אפשר שכפל אותנו,

כי היינו רק אני והוא, ואז יום אחד אמרתי לו, תשמע יש לי רעיון, אפשר שכפל אותנו, אולי נקליט עצמנו בווידאו.

ואז אנחנו נכין קורסים להמון מקומות. נשמע טוב בוא ננסה, וככה נולד גול, גול בשביל התרגול.

חיפשתי שם עם ארבע אותיות, וקיצרתי את המילה תרגול. אתה יודע, השם חברת אינטל, למה היא נקראת אינטל?

ישעיהו: למה?

עופר: זה קיצור של אינטלג'נס.

ישעיהו: אה, וואלה.

🔹 איך נבחר השם גול

עופר: בסדר? אז אמרתי, אם אינטל זה קיצור של אינטלג 'נס, מה אני יכול לקחת?

איזה מילה מעולם הלימודים אני יכול לקחת? ולקצר אותה כדי שיהיה לי אתר אינטרנט מקוצר.

ואז אמרתי, המילה תרגול, אנשים צריכים תרגול, כי ידעתי שמאה מרצים לא נותנים מספיק תרגול,

הם נותנים תיאוריה ואם נותנים מספיק תרגול, אמרתי, אני אעשה את גול בשביל התרגול,

א' שבפועל אנחנו מלמדים הכול, אבל, אמר כלל זה גול בשביל התרגול, וכך כן זה גול,

אנשים לא יודעים למה זה גול, לא הבינו למה גול.

ישעיהו: את זה שם יפה זה, אחגה. שם יפה, כלומר הוא שם קצר והוא שם קליט, והוא נתפס כמו אני לא יודע מה.

והוא קשור לגוגל שזה מסמל אינטליגנציה וטכנולוגיה בעל המען.

עופר: לא חשבתי על זה, זאת אומרת כשזה קרה הבנתי שזה בכיוון אבל הקישור הוא לא בהכרח לגוגל אבל כן הרבה פעמים מתבלבלים.

הנקודה הייתה, אחד זה לזהות מה הבעיה, שתיים להתחיל לפתור אותה בקנה מידה ארצי,

עכשיו הנקודה המעניינת היא שראינו שאמרת שיש חמישים מתמטיקה א' בתל אביב ועוד חמישים בבר אילן ועוד ועוד ועוד ועוד,

אבל לכל הקורסים יש איזה שהיא ליבה שהיא משותפת, זאת אומרת שבעים אחוז הוא כן דומה,

כי אתה לא ממציא את המתמטיקה ואתה לא ממציא את המיקרו כלכלה, שבעים אחוז די דומה ועל זה יש רמות קושי שונות וסגנונות שונים והתחלנו לייצר למקום אחד את הליבה ואז במקום אחד נתת את ה -30% הנוספים, ואז עוד 30%, ואז עוד 30%.

ובמהלך ה-14 שנה מאז שהקמנו, בנינו, יש לנו באתר מפעל עצום של תוכן, יש לנו מעל 5,000 קורסים שונים.

ישעיהו: 5,000. במדינת ישראל הקטנה, 5,000 קורסים שונים. סטודנט שנכנס ממקום מסוים, הוא יודע שזה מותאם לו.

וזה סוד ההצלחה. זאת אומרת… הוא באוניברסיטת באר שבע, הוא יודע, יש לי פה את כל מה שיש באוניברסיטת באר שבע שאני צריך.

זה לא סתם באר שבע, זה באר שבע, מדעי המחשב. באר שבע, הנדסת חומרה.

באר שבע, הנדסת חומרים. זאת אומרת, באר שבע, הנדסת מכונות, שנה הדלת.

עופר: בדיוק. אנחנו עונים בעיקר לאלף ובית, בשנה ג' ד' זה נהיה כבר עוד יותר מפוזר, הם מתפרקים לעוד תתי מחלקות, וכבר לשם לא נכנסנו, כי זה שהקהל קטן מדי.

ישעיהו: כן, זה גם נראה שהעיקר והעיקר זה באמת האלף ובית, זה השנים היותר קשות, אם אני מבין נכון.

עופר: נכון, וגם שם יש את הידיים, את הליבה, את המשותף.

ישעיהו: כן.

עופר: אז המענה הזה, הספציפי, יצר הצלחה. עכשיו, אחרי זה התרחבנו לבגרויות והפסיכומטרי, שהם כבר לא ספציפיים, אבל כבר היה לנו שם מאוד מאוד גדול,

ויצרנו שם גם איכות גבוהה, והגענו למצב שחצי מבתי הספר התיכוניים בישראל לומדים בגול,

וכשהייתה הקורונה, גול הציל את המדינה. פשוט כשהמדינה נסגרה, גול נפתח לכל תלמידי תיכון בישראל במתנה, לאותה תקופה, אבל זה היה ממש שהחליק את המשבר הזה.

ישעיהו: ועכשיו אתם ממשיכים בגדילה? ממשיכים לצמוח?

עופר: כן, כל הזמן צומחים.

ישעיהו: איך אתם… אפשר לשאול אותך שאלה פרובוקטיבית?

עופר: תמיד.

ישעיהו: יש לנו היום את צ'אט ג'י פי טי, צ'אט, עוד רואים אותו.

נכנס לעבודה, תוכנות האיי-איי תופסות מקום יותר ויותר מרכזי. באיזשהו שלב אני מקווה שיבטלו את הבגרויות.

אולי לא רק אני מקווה, אולי זה דבר שמאוד הגיוני שיקרה. זאת אומרת, איך אנשים יכולים להמשיך לעשות בגרויות בעולם שמשתנה כל כך מהר שהבגרויות לא ממש משרתת.

עופר: אני גם מקווה שישנו את הבגרויות.

ישעיהו: מה אתה?

עופר: גם אני מקווה שיבטלו את הבגרויות.

ישעיהו: כן, למה?

עופר: כי זה פוגע בתלמידים.

ישעיהו: מה היית רוצה שיקרה במערכת החינוך? איך היית רוצה ש…

אם בכלל מערכת חינוך, מה היית רוצה שיקרה לבן אדם שהיום הוא מגיע לתיכון?

איך הוא מתקדם מפה בשביל להיות בן אדם שחי טוב בעולם העתידי שלנו?

התיכון, אנחנו הולכים אבל לעולם אחר, אתה יודע, כאילו עכשיו השיחה. התיכונים… רק נגע בזה ונחזור ל…

🔹 מה לא עובד במערכת החינוך

עופר: השיטה התיכונית עובדת ככה כבר כל כך הרבה שנים. זה הלך לאיבוד.

ההתעקשות של לשמור על זה היא מחרידה. מחרידה. זה כמו, זה ממש החומה.

ממש the wall, כאילו להכניס אנשים בפס יצור ולהוציא אותם מאוחים בצד השני.

זהו? יש משהו בשיטה הזאת שהיא עוד מימי, שלושים שנה אחורה לא מכבדת הזוב היום, שלושים שנה לפחות היא כבר לא רלוונטית.

היא לא לא רלוונטית מהיום. היא לא רלוונטית עשרות שנים. עשרות שנים היא לא רלוונטית, זה כזה ארכאי שזה נמשך.

כי הגישה שם זה שאני המורה אומר לך מה אתה צריך ללמוד. הגישה הזאת שאומרת, אתה פסיבי, אני המורה אקטיבי.

אני אומר לך מה ללמוד, אתה צריך ללמוד לשון, זה, זה, זה, ואתה לא, אני לא מכבד אותך.

אין כבוד לתלמיד, במבנה כבר אין כבוד. אין כבוד לילדים הללו. אין הקשבה.

לא טוב לי. הדבר הזה לא טוב לי.

הדרך שבה הם עומדים היום שזה בסרטונים קצרים, הוא לא מקבל ביטוי בתוך המצב הזה שמעמידים אותם מול מורה שבלה בלה בלה בלה בלה בשעות על שעות על שעות, זה כל כך לא מכבד, כל כך אסוני.

והנזק החמור הוא שהוא מלמד אותם פסיביות. זה יותר חמור מהכל.

אחד, שני דברים חמורים, אחת זה שבעצם המסר היא אתה פסיבי, אני קובע שהם מתמרדים מול זה, הם לא מוכנים לדבר הזה יותר.

הם לא יכולים לסבול את זה יותר. זה לא, לא, אני לא הייתי יכול אני פשוט ברחתי מבית ספר, אמרתי אני פשוט ברחתי מבית הספר אני כבר הזה ואני לא מוכן,

לא ידעתי להגיד את זה במילים וידעתי שעושים לי עוול פה, שמו אותי בכיתה על שעות על שעות שעות,

עושים לי עוול בתור ילד קטן לא היה לי לאן לברוח בתור בחור נער כבר די, כי לא יכולתי לברוח,

כבר מרדתי אז אחד זה המסר הוא תהיה פסיבי אני אגיד לך מה נכון בשבילך ודבר שני אני משניא עליך את תהליך הלמידה,

אתה שונא ללמוד אין דבר יותר נורא שאפשר לעשות לבני אדם מאשר לגרום להם לחשוב שלימודים זה דבר רע לימודים שבעיני זה הדבר הכי יפה בקיום שלנו,

יכולת הזאת ללמוד להתקדם להתפתח לגלות את העולם אז המערכת בונה להם חוויה של ללמוד,

אנשים אומרים אני לא רוצה ללמוד יותר בחיים שלי, אתה שומע איך עשו לאנשים נזק במקום הנפשי המאוד מאוד חשוב הזה אז הדרך שבה זה בנוי כרגע היא לא עובדת,

אנחנו צריכים להגיע למצב של הדור הזה גם דור האלפיים, דור ה-Z הוא כל כך חכם כל כך זריז אתה צריך לראות אותם הם זריזים הם קולטים דברים כל כך מהר וזה לא

ישעיהו: מותאם אליהם פשוט לא מותאם אליהם עופר אני רוצה לשלוף אותנו מעגל התכדוך שאין ספק שהיום תודה הכנסת אותנו אתה השם קודם כל אני אחריותי לגמרי הכנסתי אותנו ועכשיו אני אשלוף אותנו החוצה,

אני אשלוף אותך לעולם שלדעתי אתה מאוד אוהב אני אשתף את המסך אני חושב שזה עולם שאתה גם מאוד אוהב על דעתי הוא גם מאוד טוב זה עולם של סטורית הרגע אתה רואה את המסך שלי כן כן מתוך הבלוג שלי אתה מוכן להקריא את זה את המאמר הזה להקריא אותו אם אתה לא

🔹 אמונות מגבילות שנראות כמו האמת

עופר: רוצה אני אקריא ״מה משנות לך״ עני אקריא עמי קוטר אצלי העניין הוא שאמונות מגבילות אינן נראות כמו אמונות מגבילות,

הן נראות כמו האמת בגיל 28 אחרי שלוש שנים בעבודה כשכיר הבנתי שאני סובל ממסגרת עבודה של תשע עד שש,

מישיבה במשך שעות רבות על אותו כיסא באותו משרד ומישהו אחר קובע לי את סדר היום בתוכי גם עברו המון רעיונות למיזמים שרציתי ליצור.

מדי פעם התגנב לי הרעיון להקים עסק אבל יש דברים שאנחנו אומרים עליהם זה בדיוק אני או דברים שאנחנו אומרים עליהם זה לא אני אז זה לא מתאים לי.

היה לי ברור שאני לא יכול להיות בעל עסק, אני מתבייש לבקש את המסגרת שלי אז לדמיין את עצמי מוכר לאנשים דברים בלתי אפשרי בעולם האימון אנחנו קוראים לזה אמונות מגבילות.

העניין הוא שהאמונות מגבילות לא נראות כמו האמונות מגבילות, הן נראות כמו האמת כל כך סבלתי שלא נותרה לי ברירה אז התפטרתי והקמתי עסק של לימודים אם אתם כבר מכירים את הסיפור שלי אז העסק הקטן גדל לאימפריה קטנה ברמה ארצית והשאר היסטוריה כבר מההתחלה הבנתי שאני פשוט אוהב עסקים כי בשבילי עסק זו דרך מאורגנת לעשות טוב בעולם ואפילו פיתחתי דרכים משלי להקים עסקים בסיכון כלכלי אפסי היום אני גם אלמד אנשים אחרים להקים עסק ללא סיכון וזה מצחיק אותי לשמוע את האמונות של האחרים שאומרים שעסק זה דבר מסוכן או לי לא מתאים להיות בעל עסק אני רואה את הפספוס העצום ואני מצטער בשבילם סיפור דומה יש לי עם לנגן על גיטרה האמנתי שיש לי שתי ידיים שמאליות ולעולם לא אצליח לנגן על שום כלי ואז בגיל ארבעים וארבע החלטתי להצטרף לאשתי לקורס גיטרה שהיא קיבלה במתנה מפה לשם היום אני מנגן בגיטרה ולאחרונה אפילו ניסיתי לנגן בכינור בקיצור אף אחד לא רואה את הנקודות העיוורות של עצמו א.

הסיפורים האלו גיליתי לפני שנתיים שיש לי אמונות מגבילות לגבי תחום אחר נדל"ן בדיוק כמו שאחרים חושבים שעסקים מסוכנים ככה אני הבנתי שנדל"ן מסוכן שצריך הרבה כסף בשביל נדל"ן שזה מסובך מדי משפטית ושאני שונא להתעסק עם ענייני משפט תעבירה לאן אני אוכל להמשיך בקיצור ופה אני ממשיך ומספר על משהו אחר על שוורצמן שמלמד אנשים על נדל"ן ואני ממליץ לכל אחד איך ללמוד בקיצור הבנתי שאני יכול לפרוץ את הגבולות של עצמנו שוב ושוב ושוב נגינה נדל"ן עסק פרטי הכל זה אמונות מגבילות פנטסטי אז קודם כל

ישעיהו: תודה יובל שוורצמן שמדהים חבר משותף וגם באמת יוצא דופן אותי מאוד מעניין כי כנראות אני לא צריך לספר הרבה סיפורים קראתי את זה בבלוג שלך כמו שאתה יודע גם אני קורא וגם אני עושה מחקר כשאני פוגש אנשים לפודקאסט אמרתי לך אני עושה מחקר חבר לא חבר אני באתי לשלוף ממך את הידע אם אני עכשיו אשאל אותך למה אתה מספר סיפורים

עופר: למה אתה מספר סיפורים אני חושב שהמטרה שלנו זה באמצעות תקשורת יש לנו מטרה או להיות מובנים או להשפיע זאת אומרת אנחנו רוצים להגיד איפה אנחנו ומי אנחנו ומה עובר עלינו רוצים לשתף הסיפור היא דרך מצוינת לשים אנשים בתוך הנעליים שלנו לחילופין אנחנו רוצים להשפיע אנחנו רוצים לגרום להם במקרה שלי אני רוצה לעזור אנשים לגדול ולהתפתח אז הסיפור מאפשר להם להפנים את זה בתוך העולם שלהם לקבל את התובנות או אם אנחנו רוצים להציע להם איזשהו שירות או מוצר, כמו שאתה עושה.

אנחנו רוצים לתת להם סיפור שממחיש להם למה זה טוב או רע. זאת אומרת הסיפור מאפשר לנו, מאפשר לנו להעביר מסר.

בהיסטוריה, האגדות ואז פעם סיפור רק סיפורים. אנחנו בזמן המודרני מאוד אוהבים לדבר בשפה מופשטת ולהעביר מסרים ברמה כוללנית.

האקדמיה מתמחה בזה, חולה בזה חבל על זמן. אם תקרא מאמר אקדמי תקבל כאב ראש רוב הסיכויים.

למה? כי הכתיבה היא לא סיפורית, היא לא בסיפור. היא בתבניות, מה זאת אומרת תבניות?

אתה לוקח משהו, מצמצם אותו למשהו קטן יותר ושם תבנית ואז אתה שם עוד תבנית ועוד תבנית.

אז כשבן אדם מדבר הוא צריך לחבר שכבה שמלא מלא תוכן על מלא מלא תוכן על מלא תוכן.

זה מעמיס על המוח, זה מעייף אותו. לעומת זאת סיפור לוקח אותך צעד אחר צעד, תמונה אחר תמונה ואתה באופן טבעי נע בתוך תהליך שמראה לך את הדרך,

שמראה לך מה קורה, שמראה לך את המציאות, שמראה לך מה האפשרי.

סיפור לוקח אותך צעד אחר צעד, תמונה אחר תמונה ואתה באופן טבעי נע בתוך תהליך שמראה לך את הדרך

עופר לוי

ולכן זה קסם הסיפור.

ישעיהו: הלוואי והייתי הרבה יותר טוב בסיפורים כמוך, אבל אני מתאמן על זה.

עופר: אימון, אה?

ישעיהו: אימון, הרבה אימון. צריך אימון לזה. שוב, אנחנו לא רגילים לדבר בסיפורים, אנחנו רגילים לדבר במטאפורות מאוד גדולות.

קרה לי השבוע, שבוע שעבר הייתי שבוע שלם עם החברים שלי שאיתם סיימתי מסלול בצבא.

אחרי שלושים שנה התאספנו לשבוע, זה היה מין משהו מאוד מיוחד. זה משהו ש…

איך אומרים? נעשתה יזימה שלו, הוא יוזמה של, אין דבר כזה ממש בעברית.

הוא יוזמה של עמותה בשם שביל המחר, ועמותת ה-1000 שהיא עמותה של השעת.

הם בעצם יצרו פעילות משותפת לעניין זה, והתכנסנו במשך שבוע. ופשוט נפגשתי עם באמת אנשים שרובם, בטח שלא היה לי איזשהו שיתוף קרוב איתם שלושים שנה.

וזה היה מדהים כי רמת החשיפה, הכנות, הסרת המחיצות הייתה מאוד מאוד מאוד מפתיעה מצד כולם, כולל כולם.

לא ציפיתי לזה, לא ציפיתי למשהו דומה לזה, הופתעתי לטובה ברמות אחרות.

⬆ חזרה לנושאים

❤ 39:00 – איך לומדים לספר סיפור – שהופך לטבע שני – איך אתה יוצר גל של מכירות? – "דילמת הלתת בחינם" – האם לתת בחינם גורם לאנשים לזלזל בזה או שכך ניתן להגיע למי שזקוק? – איך הוא מרוויח פעמיים ויותר מאנשים שבאים לצפות בו בחינם. – שלוש מתנות ידע שעופר נותן לצופים

💡 בקצרה: השיחה עוברת לאותנטיות בכתיבה ולאיך יוצרים גל מכירות בלי להגיע למצב של לחץ כספי. עופר מדבר על דילמת לתת בחינם ועל תכנית חינמית ל-880 נרשמים, ומסיים בשלוש מתנות: התפתחות אישית, מורה טוב וסביבה תומכת.

ישעיהו: זה עשה לי במעשה איזושהי מהפכה פנימית טובה.

וכל הדברים שראיתי, אגב סיפורים, שאם היית לוקח אותי 30 שנה, 20 שנה, 10 שנים, 5 שנים, שנה אחורה, היה לי הרבה יותר קשה לספר סיפור.

ועכשיו כל הנושא של לתמלל את עצמי, לדבר את מה שאני חושב, בגלל המון אימון, הפך לטבע שני.

והפודקאסט הוא ממש חלק מזה. אני אומר את זה גם כי אני מאוד אשמח שהצופים שלנו ישמעו ממך.

כשאתה כותב סיפור על מה אתה חושב, איך אתה מוביל אותו ככה שבסוף, הקורא שלך יישאר עם ההשפעה שלך, כי בסוף אתה רוצה להשפיע.

עופר: אני חושב שבכתיבה שלי, המסר המרכזי, ולא רק בכתיבה, גם בתקשורת המילולית שלי, המסר המרכזי הוא אותנטיות.

כלומר, מה זה אותנטיות? זה הנכונות לשתף מה עובר עליי, בלי לשים הגנות.

ומעבר לפחד שזה יראה רע, יישמע מטופש, יישמע… יש המון דאגות שיש לנו, מה יגידו או מה יחשבו, מה שגורם לאותנטיות לרדת ולרדת.

למה האותנטיות נעלמת? כשאני מצד אחד אנסה להסתיר את עצמי, כדי שאני לא יראה רע.

הצד השני זה שאני לא רוצה להעמיס את עצמי.

אנחנו הרבה פעמים אומרים להיות אותנטיים, במובן שאני משתף יותר מדי, כשזה לא נותן הרבה ערך לצד השני, רק כי אני רוצה תשומת לב.

יש איזשהו איזון. אתה יודע, אנשים אומרים אוקיי, אני אותנטי, ואז הם משתפים את כל מה שיושב להם על הלב, אבל הם בעצם גוזלים תשומת לב מהצד השני.

מצד אחד אני לא רוצה להסתיר, מצד שני אני לא רוצה לא שלא לחשוף, אלא פשוט לא להעביר מידע שיעייף את הצד השני, כי הוא בתקשורת מסוימת איתי.

זאת אומרת, אם זה חבר או חברה, זה תקשורת מסוג אחד, אבל אם זה צופים או מאזינים או קוראים,

הם באו כי הם רוצים משהו, הם רוצים איזשהו ערך לחייהם, אז אני רוצה לשתף מהמסע שלי,

כי אז השיתוף של המסע שלי ייתן להם, ייתן לזה חיות. אני לא אדבר על זה באופן תיאורטי.

כשאני משתף באופן אותנטי, אני נותן חיים למה שאני מדבר, אז זה לא רק מה שאני מדבר, זה גם האנרגיה שהולכת עם מה שאני מדבר.

אני מאמין שהאנרגיה שלנו הולכת בכתיבה, היא נכנסת לתוך הכתיבה, והיא הולכת איתנו לצד השני.

אז כשאנחנו מרגישים אותנטיות אמיתית, שבאה עם איזושהי כוונה מסוימת, אז זה מורגש בצד השני,

זה בהקשר של סיפורים, בכלל אני חושב שהכוונות שלנו הולכים עם המילים, ונמצאות שם בין השורות ובין האותיות,

ומה הכוונה שלך, וזה המון עבודה בהתפתחות אישית לעבוד על הכוונות שלנו.

ישעיהו: אז כמו שאמרת, מה? להבהיר את הכוונות.

עופר: זה לא להבהיר את הכוונות, זה לדעת מאיזה כוונה אני פועל.

ישעיהו: להבהיר.

עופר: אמרתי להבהיר, לא להבהיר. להבהיר לעצמי את הכוונות קודם כל.

ישעיהו: לא, אני לא התכוונתי להבהיר, לא להבהיר, להבהיר, מה שאתה אמרת.

עופר: בהיר, כן. אז אני צריך לדעת כשאני כותב אחד, מה הכוונה שלי.

מה אני רוצה שיקרה שם בצד השני. שתיים, זה שאני אותנטי, מה שייתן לזה חיים.

והמציאות היא גם שוב, היא כמו מראה. מה שאתה מוציא, ככה אתה מקבל.

זאת אומרת, אם אתה אותנטי, אתה תקבל קריאה אותנטית, או כוונה אותנטית גם בצד השני. זה בהקשר הזה. מה עוד שאלת?

ישעיהו: לא, זה פשוט מאוד מעניין אותי, איך אתה מסתכל על סיפור, מה הדברים שמובילים אותנו.

והדבר השני זה מה שאתה אמרת, ואני אמרתי, מה זה סיפור? זאת אומרת, אני עדיין באימון לגבי זה, כמו שאתה אמר, אני מאוד רוצה להשתפר בזה.

אני שואל את עצמי שאלה, אני קורא את מה שכתבתי, ואני שואל, אם עשרה אנשים יקראו את זה, האם הם יראו את אותו דבר?

כלומר, אם אני מתאר עגבניה אדומה על כיסא ירוק, אז הרוב הסיכויים שאנשים יראו את עגבניה אדומה על כיסא ירוק, וזה ימחיש משהו.

נורא רואים את זה בעולם הקולנוע, זה מקסים בעולם הקולנוע, שאתה רואה, לא אומרים, הוא היה מתוח.

בסדר? לא אומרים, הוא היה מתוח. רואים את הפרצוף שהוא עושה בתמונה, ואז אתה מבין שזה מתוח.

או סופר יכתוב, עיווה את פניו בחרדה. אז אני רוצה שיראו את התמונה, ולא את המילים המופשטות.

כמו, הוא מתוח. שיבינו את זה ברגש בעצם. כן, וזה אימון, זה אימון לכתוב סיפור.

אני שוב, אני עדיין חוטא בזה מאוד, אבל אני מנסה, משתדל להשתפר, כמו שאתה עושה, לא להגיד, הוא מתוח, אלא להגיד, חוויתי לחץ בחזה כש…

זה מדהים, חוויתי לחץ בחזה, זה כי זה מעביר את כל המסר. אתה לא צריך להסביר שום דבר עליה.

סליחה? כששמעתי את הכל ההוא-והוא, זה הרבה יותר חי. זה הרבה יותר מעביר את המסר.

דיברת קודם על תאי מראה, נוירוני מראה. זה ממש נוירוני מראה שפועלים אצל..

עופר: כן, אני חושב שזה באמת משהו שכולנו צריכים להתאמן בו, כי כשאנחנו באים ל…

זה נדרש בכל מקום בחיים. באים לילדים שלנו, כשאנחנו באים לבני זוג שלנו, באים למכור למישהו משהו, אנחנו צריכים להעביר לו איך זה גרם לנו להרגיש,

איך זה גרם לנו לפעול, איך זה שמח אותי ולמה זה שמח אותי.

ישעיהו: עכשיו יש שאלות שכן הכנו, יש שתיים כאלה, אחת מהן שנורא מעניינת אותי, תקשיב אתה בן אדם שמכר כמות קורסים שהיא מופרעת,

כאילו חזרתי על זה, אני באמת כאן עדיין, כנראה שזה תמיד יפתיע אותי ויפליא אותי איך אפשר לעשות דבר אחר זה במדינה כל כך קטנה.

🔹 איך יוצרים גל מכירות

ישעיהו: מה אתה עושה כשאתה רוצה ליצור גל של מכירות? אתה עכשיו אומר, אני עכשיו רוצה לעשות מכירות, בא לי להרוויח 100,000 שקל, בא לי להרוויח חצי מיליון שקל,

בא לי להרוויח שני מיליון שקל, בא לי עכשיו לעשות הכנסה, יש לי פרויקט, אתה, קראתי ובאתי שאתה בעצם חופשי כלכלית,

אתה לא צריך כסף, אתה סבבה לגמרי, אוקיי, אתה לא קם בבוקר כי אתה רעב ללכת, נגיד זה ככה,

אתה לא צריך להתפרנס, אתה לא נכנס לאפשר להתחייך, זו הסיטואציה כרגע, נכון?

עופר: כן, יש לי מספיק למחייתי, עוד כסף ששמח אותי ויעזור לי להגשים עוד כמה חלומות, אבל אני לא צריך, אני לא שורד, בסדר?

יש לי עסק שמכניס לי כסף, אני יכול לא לעבוד אם אני רוצה, ויהיה לי מספיק למחייה ברמת חיים גבוהה.

ישעיהו: אוקיי, אתה לא צריך לעבוד. ועכשיו אתה מהפוזיציה של אתה לא צריך לעבוד, אומר אני עכשיו רוצה לעשות פרויקט, איזה פרויקט?

פרויקט סוציאלי, פרויקט של החיים שלי, פרויקט למשפחה, פרויקט לבת שלי, פרויקט למה שבא לך.

ואתה רוצה כסף, מה אתה עושה עכשיו? אתה רוצה הרבה כסף במהירות, מה אתה עושה?

עופר: אחד, אני משתדל, אמרת שאת המשפט גל מכירות, אני מאוד משתדל לא להגיע למצב שאני צריך גל מכירות, קודם כל.

המניעה היא הכי טובה. גם כשהיה לי את העסק בתחילתו והייתי זקוק מאוד לכסף, השתדלתי לייצר לי כמה מקורות הכנסה קטנים ואיזשהו מקור הכנסה בטוח יציב,

כדי שאני לא אצטרך להביא לגל מכירות, כדי שהאנרגיה שלי לא תהיה לוחצת.

ישעיהו: זאת אומרת, בעצם אם אני לוקח ואני עושה איזושהי פרשנות למה שאתה אומר, נראה אם תסכים איתי, אתה לא רק עושה מניעה, אתה רוצה תכנון, אתה מתכנן מראש.

אתה מראש אומר מה אני רוצה ומייצר את האמצעים לזה. אתה לא מחכה שהקרה עכשיו הפטיש יקר ואתה תהיה חב כסף.

עופר: נכון.

אני לא רוצה להגיע למצב כזה, ההיסטוריה שלי הפרטית של המצוקות, עשתה לי מספיק רע בחיים של לראות את ההורים שלי בלי כסף, ולהיות בעצמי בלי כסף זה מאוד כואב.

אז אני מייצר לי איזשהו מקור הכנסה שהוא יציב ובטוח ייכנס לי. אם הייתי צריך להיות שכיר אז הייתי שכיר לתקופה, אם הייתי בתור עצמאי אז היה כעצמאי.

ואז אני מייצר בסיס כלכלי בטוח, ואת הדבר הבא אני מאמר איתו, משחק איתו, מסתכן איתו,

כך שאני כן רוצה משם להביא מקור הכנסה, אני עושה עסק שהגדיל יותר את הדברים, ואז אני מאוד מאוד משתדל לא להגיע למצב שאני זקוק לכסף,

כי אז זה מייצר לי בכוונות, זוכר שדיברנו על כוונות, זה מייצר לי כוונה מאוד חזקה לקבל את הכסף של אנשים ולא לעזור להם.

אז גם אם הגעתי למצב הזה, אני רוצה שכשאני בא לעשות משהו עבור אדם ורוצה את הכסף ממנו, שאני בכל זאת אהיה בכוונה לעזור לו לפני שאני בכוונה לקבל את הכסף.

זה בסדר לרצות את הכסף, אבל אני צריך להיות כל הזמן בכוונה לעזור לו.

מאוד מיינדד לתועלת שלו, לאיך שהוא מקבל, לאיך שהוא יפיק מזה, יחיה מזה, איך זה יעשה לו טוב בעצם.

ישעיהו: אני אומר, אתה מאוד מיינדד, מאוד מכוון.

עופר: אני מאוד, לחלוטין. למקום הזה, עבורו.

ישעיהו: אמרנו, טיפוס אמפקט.

עופר: נכון, ובמאמר כתבתי, עסק זה דרך מאורגנת לעשות טוב בעולם.

בסדר? באופן כללי, כל אחד צריך להבין מיהו. כשאני עושה טוב בעולם, אני טוב לי, אז אני רוצה לעשות כסף דרך עשיית טוב בעולם.

אז אני רוצה להיות בפוקוס. אז אחד, אני לא רוצה להגיע לגל מכירות, אבל מה אם בכל זאת אני רוצה יותר כסף?

אני מבין שהחיים זה סטטיסטיקה. אני אומר, אלוהים מדבר בסטטיסטיקה.

למה? כי אתה לא שולט בתוצאות, אלוהים שולט בתוצאות. במה אתה שולט?

בפעולות.

מה יש בין פעולות לתוצאות סטטיסטיקה למה הכוונה אתה יודע בעולם השיווק המרקטינג נורא מבין את זה אבל אתה יודע שאם תדבר עם מאה אנשים יהיו תוצאות אחרות ממה שאם תדבר עם עשרה אנשים אם מישהו מחפש זוגיות והוא יוצא לדייט פעם בחודשיים סיכוי שתהיה לו זוגיות הרבה יותר קטנה מי שיוצא לדייט לפעם בשבוע או פעם ביום הייתה לי חברה טובה שהחליטה שהיא נכנסת לזוגיות היא יצאה כל יום לדייט ובסוף היה לזוגיות כמה זמן לקח חצי שנה או שנה כל יום כל יום לדייט הדייט היא הייתה קרובה עד איתם והם היו יוצאים לבית קפה או הולכים איתה לסופר לעשות קניות או וואלה ממש ככה היא הייתה מחויבת לזה ובסוף באופן מקרי בסוף זה היה באופן מקרי כזאת אומרת הייתה דייט היא לא יודעת אם הוא מתאים לה או לא מתאים לה ואז נשרף לה הבית ואז הוא הזמין אותה לבוא לישון אצלו ומשם והלאה הם נהיו זוג ויש להם משפחה וילדים וזה יופי.

אבל זה עניין של סטטיסטיקה אם אתה רוצה גל של מכירות אתה צריך גל של אנשים שמתעניינים אתה רוצה גל של אנשים שמתעניינים תעשה פעולות מאוד חפשת מנופים עכשיו אני מצליח מאוד עסקית כי בתור מישהו שאין לו ולא היה לו כלום חקרתי ולמדתי מה המנופים של החיים מה זאת אומרת מה המנופים של החיים אם אתה בא לדבר עם בן אדם אחד אז שוב זה פעולה לא ממונפת אם תדבר בבד אחת עם מאה אז באותו זמן על אותה שעה תדבר עם מאה זה פעולה יותר ממונפת אם תדבר עם עשרת אלפים זה פעולה יותר ממונפת כלומר אנחנו רוצים לחפש את המנופים של החיים ודרך זה אפשר יהיה סטטיסטית,

גם אם הסטטיסטיקה תישאר אחת אחוז, אחת אחוז מאלף זה הרבה יותר מאחד אחוז מאחד,

אז אנחנו רוצים להביא לפעולות, להרבות פעולות שהן ממונפות ועד איזה לייצר מכירות ואז אני חוקר את החיים,

מה ימנף אותי, לדוגמא בגול איך גול הצליח כל כך איך הוא הצליח.

הדבר המרתק הוא שלא פרסמנו עזוב את זה שגול הצליח להביא מאות אלפי אנשים, גול הצליח להביא מאות אלפי אנשים בלי פרסום אז אתה שואל איך אני שואל לך,

זה מאוד מעניין אותי כן בטח שאני שואל לך התשובה היא שזה ענה על צורך מאוד מאוד חזק שנקרא להצליח בבחינות וזה היה בסביבה בתרבות שיש בה דיבור מאוד חזק שזה סטודנטים ישראלים ואז הפה לאוזן התפשט והתפשט והתפשט אגב ניסינו את אותו עסק בדיוק בארה״ב את אותו עסק יצאנו מיליון וחצי דולר יצאנו מעסק לארה״ב והסטודנט האמריקאי כשמצליח לו עם משהו הוא יסתיר מחברו את הדבר שגרם לו להצליח הפוך מהישראלי הפוך מהישראלי כלומר מנוף שיעבוד במקום אחד לא בהכרח יהיה מנוף שיעבוד במקום אחר לאחרונה נחשפתי אותו דבר בציבור החרדי הגיעו אליי כמה וכמה מהציבור החרדי אבל למדתי כרגע שהפה לאוזן בציבור החרדי הוא מטורף הוא פי מאה יותר חזק פי אלף יותר חזק מהציבור החילוני.

הציבור החילוני אני אספר לחבר אחד אני אספר לשתיים באמת אנשים באים מפה לאוזן בציבור החרדי אחד שיהיה מרוצה יספר לקהילה של מאות שיספרו לעוד מאות וכן הלאה וכן הלאה זאת אומרת אם אתה בציבור החרדי אתה רוצה להשתמש במנוף של פה לאוזן אני עכשיו רציתי להביא הרבה אנשים אז התחלתי לעשות כנסים עם מי עשיתי כנסים עם אנשים שיש להם קהילות גדולות ברשת ואז עשינו כנסים קהילות הבאתי עלי כנס לפני שבועיים הבאתי אלף שלוש מאות איש לסדרה של ארבעה ימי וובינרים עכשיו זה דרש ממני עבודה לעשות ארבעה ימים להרים אירוע כזה אחד אני אוהב את זה עבדתי קשה אך לא קשה מדי ונחשפתי לעוד תשע מאות אנשים חדשים כי ארבע מאות היו מהרשימות שלי אבל בבת אחת נחשפתי לתשע מאות אנשים שהקשיבו לי בדרך כזאת או אחרת במשך ארבעת הימים או חלק מהארבעה או שעה מהארבע ימים אבל ריכזתי מאמצים בעוד אחרים עושים הרבה עבודה כדי להגיע אלף שלוש מאות אנשים אני רכזתי מאמצים לארבעה ימים ועוד חודש לפני כן שהכנתי את זה ובבת אחת הגעתי לאלף שלוש מאות אנשים ועכשיו ממש ממש בימים אלו יצרתי תוכנית שהמון זמן רציתי לעשות אותה תוכנית חינמית חודש שלם מתנה תכנית ליווי משנה חיים להעלאת הביטחון העצמי והאהבה העצמית של הנשים ונתתי את זה בחינם נרשמו עד כה,

נכון לרגע זה שמונה מאות שמונים אנשים שמונה מאות שמונים אנשים והם מגיעים לתכנית עכשיו התכנית הזאת תשנה לרבים מהם את החיים היא ניתנת בחינם אני בעצם ככה מגיע למצב שהרווחתי פעמיים,

השפעתי על הרבה מאוד אנשים, שתיים, פתחתי קהל שמחר יבוא אליי לקורסים אחרים, שלוש,

יצרתי הזדמנות להשפיע ולהוכיח להם שזה באמת עובד ויעשה להם טוב בחיים, והשמונה מאות איש האלה שהולכים להיות בקורס לי חודש,

הולכים לקבל חיים חדשים, והולכים לספר, כל אחד לעוד עשרה, אז אני אגיע לעוד שמונת אלפים עם שמונה מאות אנשים,

וכן הלאה, וכל זה בלי כסף, אני הכול מצליח לייצר בלי סיכון, בלי כסף, והכול עם הבנה איך הנפש האנושית עובדת.

ישעיהו: איך זה מסתדר לך, יש איזו אמירה שאני אישית מכיר אותה, מכיר אותה טוב, שבאדם מעריך את מה שאתה עושה ככל שהוא משלם יותר,

איך זה מסתדר לך, או לא מסתדר לך במקרה שלך?

🔹 דילמת לתת בחינם

עופר: אני בדיוק כתבתי פוסט שנקרא דילמת לתת בחינם. כן, אה וואלה.

ממש כתבתי פוסט כזה, וגם הדיבור שלי, דילמת לתת בחינם, זו דילמה, זו דילמה.

מצד אחד, כשאני נותן בחינם דברים כל כך משמעותיים, לגרום לאנשים לזלזל בזה, או לא להעריך את זה.

מצד שני, אני תמיד רוצה להגיע לאנשים שכן זקוקים לזה, ולא יזלזלו בזה.

ורבים לא יכולים להרשות לעצמם, או כן יכולים להרשות לעצמם, זה לא שלא תמיד אפשר להרשות לעצמנו כסף.

אבל זה אפשר להם פשוט להגיע. אז המחיר יהיה שחלק יזלזלו, או לא יעריכו, או לא ישתתפו, וכן הלאה.

אבל חלק יקבלו, ואני עוד צריך ללמוד, לבקש כסף גדול לדברים שאני עושה, עוד לא למדתי את זה.

א' כל השנים לא למדתי לבקש כסף גדול, מה שניסה אפילו שמה שאני עושה שווה כסף מאוד מאוד גדול.

ישעיהו: אוקיי, אז יש לנו מה לדבר אחרי זה על שטח בינינו אולי.

עופר: אבל כי אני תמיד מתעסק בזכויים גדולים, איזושהי סיבה שחגוקה באיזשהו, בקרמה שלי באיזושהי צורה, כנראה, אולי כן, אולי לא.

כן, אני צריך לאנשים כמוך על הסיבה שלי. הצורך הודדית, אתה יודע.

ישעיהו: הצורך, הרצון, התשוקה, האהבה, אולי, אולי הייתי אומר שנפגשנו כאן מסביבה כלשהי, אם לא הייתי מזמין אותך לפגישה הזאת, ואז הייתי אומר שאני מכיר את הסיבה הזאת.

אבל לא זאת, זהו, האמת שלא זאת הייתה המחשבה, רציתי פרק מעולה בפודקאסט.

אני לא אוהב לשמר את המסורת, אני אומר ליצור את המסורת הזאת שהפודקאסט הזה נותן ערך מדהים בכל רגע נתון.

אז קודם כל תודה. עכשיו אני רוצה לבקש ממך עוד משהו. שלושה דברים שהן מתנות לאנשים, שאתה אומר, זה מה שבאנם צריך לעשות כדי להצליח.

רצוי בקופי? לא חובה, מה שנראה לך מתאים. לא דיברנו על זה מספיק, הרי אני חי.

אני אגב, עוד לא, רגע, סליחה שנייה, זה לטובת האנשים, עוד לא ציינתי את זה.

אני חושב שאתה קופירייטר מעולה. אני שופט קופירייטר לפי התוצאות, לא לפי כמה שנחמד לקרוא, אגב.

זה, מבחינתי זה לא פרמטר כמה שנחמד לקרוא. כשמישהו, ההפך, כשמישהו אומר לי, אתמול מישהו קמה, רציתי איזה פוסט בלינקדאין, סיפרתי על זה, נקרא, ריצת בוקר במדבר.

שני דברים שלמדתי בריצת בוקר במדבר עם סמנכל הכספים של שופרסל.

אז חבר שלי שפגשתי שבוע שעבר, שהייתי במחלקה, הוא היה מגיס, והייתי רץ אחריו עם קשר ממם, מכירים, האנטנטולוג, הדוחף לו בפעם שאלה.

החוקים מחו כי הוא הפך להיות סמנכל של שופרסל, זה, התפתרו לכם חודשיים, כי כנראה מערכת שם לא זו אברכה גדולה.

לפני זה הוא היה אחרי קבוצת חברות של שווי חמש מיליארד דולר שקל בשנה, ואני מספר את זה,

כי עליתי פוסט בלינקדאין, ולפעמים אני מקבל לייק אחד, שניים, פתאום אני מקבל שם איזה ארבעת אלפים עתיים צפיות וארבעים וחמש לייקים.

וואלה, נייס, כל מה שאתה צריך לכתוב זה על החבר שלך מהטירונות.

יאללה, מגניב. אז בקיצור, אני מה שרציתי להגיד, שאתה כותב מעולה, זאת דעתי.

עופר: תודה, כנראה אם שמונה מאות שמונים מי שיגיעו לקורס, כנראה שאני כותב בסדר. זאת רק ההתחלה, שמונה מאות שמונה.

ישעיהו: אז שלושה דברים ש… שלושה דברים שהם מתנות שאתה רוצה לתת לאנשים, שאתה מוצא אותם שהם קריטיים, חשובים, נותנים מנוף משמעותי להצלחה. בעסקים ובקרופים.

🔹 שלוש מתנות להצלחה

עופר: אחלה. אז המנוף הכי גדול שלי בחיים, הדבר הכי חשוב שאני מכיר בחיים האלה, הדבר שאני הכי מנפנף איתו ומקדם אותו, זה התפתחות אישית.

התפתחות אישית זה הדרך הזאת של מודעות עצמית, למידת עצמי, כל הזמן ללמוד מי אני, איך אני פועל, למה אני מגיב, כמו שאני מגיב.

המנוף הכי גדול שלי בחיים, הדבר הכי חשוב שאני מכיר בחיים האלה, הדבר שאני הכי מנפנף איתו ומקדם אותו, זה התפתחות אישית

עופר לוי

התפתחות אישית זה אומר התרחבות קבועה של תפיסת העולם שלי, הכרה של דברים חדשים,

פיתוח יכולות חדשות, חיפוש מטרות חדשות, זאת אומרת, תמיד להיות בתהליך של התפתחות,

זה המתנה הכי גדולה שקיימת, זה גם מטרת החיים מבחינתי, ולכן כשאתם מתפתחים, אז להתפתח למשל כקופירייטר,

להיות קופירייטר יותר טוב, לכתוב יותר טוב, גם אם אתם לא קופירייטרים, זאת אומרת,

לכתוב יותר טוב, לפתח את היכולת התקשורתית, זה דבר מאוד מאוד חשוב בתחום ההתפתחות האישית,

אז להתפתח כבן אדם, לחפש לעשות טוב, כל רגע, לחפש לעשות טוב, כי זה עושה לך טוב,

ובסוף, אני חושב שאנשים ישאלו אותי, איך הצלחת, ומה עשית, ולמה העסק גול נהיה כל כך גדול,

וכן הלאה, איך תסביר להם שבסוף אני מרוכז רק בדבר אחד, איך אני עושה לבן אדם הבא טוב ועוזר לו,

וזה מה שאני עושה כל רגע, וזה מקבל אלף צורות, אבל, אני קם בבוקר, שואל איך אני יכול לעזור לעוד בן אדם,

שיהיה יותר טוב, ושיהיה לו טוב, אז במקרה הזה, שיצליח בבחינות, או ש…

אז זה מה שמוליך אותי, זה מקבל גוון לקבלת ההחלטות, להיות מאוד מאוד, נקרא גם זה אמפתית,

ואנשים מאוד מרגישים את האנרגיה הזאת, ואז בתמונת ראי, הם כל הזמן עוזרים לך, ההצלחה הזאת הגיעה,

כי אנשים כל הזמן הרגישו טוב, ואז הם הלכו וסיפרו לעוד אנשים, תשמע, יש פה מישהו שעושה טוב,

אז אתה יקדח גם, ואז זה, הוא מספר עליו, ובסופו של דבר, זה מגיע לבייסיקס הזה,

של לרצות לעשות טוב לעוד בן אדם, ולעזור לעוד בן אדם, ולעזור לעוד הרבה אנשים כשאנחנו מנפים את זה.

כשבאים אליי 880 איש לקורס, אני מאושר, הם לא שילמו לי שקל, אבל אני כל כך מאושר,

אני קם בבוקר, 880 איש הולכים עכשיו לחיות יותר טוב, איזה כיף שאני זוכה להגיע לזה, זה כל כך ממלא אותי.

ישעיהו: חשוב לומר וחכי לומר, אתה עשית את זה גם לפני שעל לך כסף.

אתה עשית את זה כתפיסה, עשית את זה גם לפני שעל לך כסף. מחלותי.

ואני רוצה כהרגלי, פרובוקציה מן הסתם, מה עוד אפשר להגיש לסולחן?

אוקיי, בן אדם שלא קם בבוקר ורוצה שלכולם יהיה טוב, איך הוא מאמץ לעצמו את ההרגל הזה?

עופר: אז אם הוא מאמץ את ההרגל הראשון, התפתחות אישית מובילה אותך, בסופו של דבר, לרצות לעשות טוב לאנשים.

ואיך אתה עושה התפתחות אישית? אתה מוצא מורים שהם מלהבים אותך, אז יש לך מורה, שנקרא פטריציו פאולטי, אם כבר הזכרת את השם,

אדם נפלא, אני חייב לו, אני לא חייב לו, כי הוא לא רוצה שאני חייב לו, אבל אני אסיר תודה בהרמות, גם אסיר זה כאילו, אני לא אסיר.

אני מודה מעומק הלב.

אתה צריך לחפש את המורים הטובים, כמו שלך יש מורה טוב, ולי היו מורים טובים, כל אחד מאיתנו מצא את המורה הטוב שלו, אתה צריך לחפש, אתה צריך לחפש מורה טוב.

ישעיהו: אבל זה בהכרח מורה, זאת אומרת, אני בהכרח, אני כן נשאר לנקודה הזאת, זה בהכרח מורה.

זה לא לבד, לבד אתה יכול להתקדם ככה.

עופר: כן, כן. האגו אומר, אני אסתדר לבד, האגו אומר, אני אלמד לבד, האגו אומר, אני אוטודידקט.

בכל מה שקשור להתפתחות אישית ולחיים, כמעט אף אחד לא אוטודידקט.

כאילו, מה זה אוטודידקט? אוטודידקט זה שאתה הולך וקורא איזשהו ספר של מישהו, אז אם לא קראת ספר של מישהו, אז לא למדת ממישהו, למדת ממישהו.

ואם אתה לומד ממישהו, אז עדיף שזה יהיה מישהו חי.

ישעיהו: אבל בואו נשלים את התשבץ.

עופר: זה לא עדיף, זה הכרחי, כי ספר הוא לא מתאים את עצמו לנסיבות.

עכשיו בישראל אנחנו כזה מתח וכזה עם חברים שלנו, עם אנשים שאנחנו איתם בכביש, איתם בשכונה, גרים איתם.

ספר לא יכול ללמד אותך מה לעשות, הוא יכול אבל העוצמה שלו, האפשרות שלו להתאים את עצמו לנסיבות היא אפס.

אין לו התאמה כזו. מורה יכול להתאם. בית תמצא מורה, וסימן למורה טוב זה מורה שמקדם אהבה בעולם.

זה לא יכול להיות מורה שמקדם שנאה, עוינות, אגו. אז זה שני הטיפים הגדולים.

והטיפ השלישי זה תיצור לך סביבה. כאילו באמת זה רוב האנשים פשוט לא יוצאים מהבית, או לא נמצאים בקשר, הולכים לעבודה, חוזרים, זה נזק עצום, המחיר של אין סביבה.

הסביבה שלכם צריכה להיות סביבה של אנשים שהם מעצימים אתכם, מגדילים אתכם ומאתגרים אתכם.

ושוב זה חוזר להתפתחות בערך כשיש מורה, אז גם בסביבה של אותו מורה, יש סביבה של אנשים שבאו גם ללמוד,

גם להתפתח, גם רוצים להתקדם, גם מסתכלים על העולם בעיניים טובות.

זה כל כך, כל כך קריטי, אי אפשר לתאר כמה זה קריטי, וכמה החיים שלי המדווש כבר 25 שנה ביום שמצאתי לי את הסביבה הזאת,

ואני חי בגן עדן 25 שנה ומתכוון לחיות בה עוד עד סוף ימיי, זה רק בגלל שידעתי ליצור לי סביבה שמעצימה אותי, מגדילה אותי ומאתגרת אותי.

ישעיהו: איזה יופי. מסכים איתך בכל נקודה שרק אפשר. אני מוביל אותנו לשאלה האחרונה, עופר לוי, איך אפשר להגיע אליך?

איך אפשר להיות איתך בקשר, לקבל את הצבונה הזאת שאתה מייצר? איך מגיעים אליך?

עופר: אז תרשמו בגוגל עופר לוי, אבל אם רק תרשמו עופר לוי, יעלה לכם רק הזמר.

אסור עופר לוי, אני כתבתי ביוטיוב עופר לוי, אין, אתה לא יכול לעופר לוי.

אז אתם צריכים, חייבים להוסיף משהו שקשור למה שאני עוסק, בסדר?

אז או שתרשמו עופר לוי, ההצלחה מתחילה מבפנים, או הקורסים שלי, צרור המפתחות, או העולם הנסתר של הכסף,

ואתם תגיעו לאתר שלי, או שתקלידו באנגלית, oferlevi.co.il, ואז גם תגיעו לאתר שלי, בסדר?

אני, את השם של האתר השגתי, בסדר? oferlevi.co.il, ושם אתם יכולים ליצור איתי קשר, יש לי ערוץ יוטיוב שנקרא, עופר לוי,

ההצלחה מתחילה מבפנים, יש לי פודקאסט עם אותו שם, יש לי קבוצה שנקראת, העולם הנסתר של הכסף, ואני אשמח שתבואו ללמוד אצלי.

אם מצאתם שיש איך מה שאני אומר, ואתם מחפשים מורה, שעשה את הדרך, הצליח, ומקדם גם עולם טוב יותר,

וגם כלים מאוד מאוד ברורים לחיות טוב, אתם מוזמנים ללמוד אצלי, אני אהיה יותר ממושך.

ישעיהו: תודה לך. תישורים בפרק. עופר לוי, לא הזמר, אני רוצה להגיד לך תודה רבה.

עופר: היה לי לא הרבה. תודה רבה, ישעיהו. מה כיף.

ישעיהו: דשא תלמיד של החיים, ומהמורה של החיים.

עופר: של פטריציו פאולטי. של פטריציו פאולטי, ואני לומד ממך המון דרך הכתיבה שלך, ובכלל.

ישעיהו: תודה רבה, עופר. ביי ביי.

עופר: ביי.

ישעיהו: רגע לפני שנתקדם למתנה, שאתם יכולים לקבל עכשיו, האם אתם זוכרים דבר, אחד לפחות, שלקחתם כדי לשפר את הקופי ואת השיווק בעסק שלכם?

גם אם לא, רגע לפני המתנה, אם אתם רוצים דפי מכירה ממירים יותר, לקבל פניות חמות יותר, מלקוחות מדויקים יותר, אני מזמין אתכם לשיחת הכרות קצרה, ללא שום התחייבות.

פשוט תכנסו לאתר yeshmarketing.co.il ללשונית צור קשר ושלחו לי הודעה.

והנה מתנה ממש שווה ממני, שיש בידע על קופי שייצר, סכומים אגדתיים מאות מיליוני דולרים בצחרונה.

שלושה פרקים מלאים מהפודקאסט וכתב, שמפרקים לאסטרטגיות וצעדים מעשיים, יצירות קופי, שמכרו באותם סכומים, של הקופי רייטרים הטובים בעולם.

כולל ניתוח מלא וכל ההסברים בעברית. כל אחד מהם באורך של 12 עד 21 עמודים.

איך מקבלים את כל זה בחינם? כל מה שעליכם לעשות זה לפתוח את אחד מפרקי הפודקאסט באמצעות אפליקציית ספוטיפיי,

ולדרג את הפודקאסט בחמישה כוכבים, ולשלוח את צילום המסך למייל contact@yeshmarketing.co.il.

המייל נמצא גם בתיאור הפודקאסט. צרפו צילום מסך, שלחו למשרד, ומכאן נעביר לכם את שלושת הפרקים, כולל הסברים בכתב ותרגום מכתב.

אני חירה. תודה שהקשבתם, אני מעריך ומוקיר את זה. ישעיהו ריבּ, קופירייטר ממיר.