(העפתי לה את המוח)

(*ה-עיקרון*) שיקח אתכם לרמת המכירה הבאה אונליין

לפני כמה שעות שוחחתי במסנג'ר עם קולגה-חברה,
מקדמת בממומן מהשורה הראשונה, מההתחלה של אותה שורה.
הרבה חוכמה, ותק, ידע, כישורים מקצועיים, כל החבילה.

היא: "ישעיהו אתה חושב שיש כתיבה היפנוטית?
ואם כן, אתה יכול להפנות אותי למקור ממנו אוכל ללמוד?"

אני: "את יודעת, היפנוזה זה שם מאוד רחב למגוון גדול של דברים.
למה את מתכוונת ב"כתיבה היפנוטית"?
מה את באמת רוצה?"

היא: "אני רוצה להיות מסוגלת לגרום לאנשים לעשות פעולה ספציפית בעזרת טקסט."

אני: "זה המחקר שאני עושה.
להבנתי זה יותר מהכל כמה את אוהבת את האנשים שמניע לפעולה.
טקסט זה תוצר הלוואי."

היא: "באמת?
אהבה?

תקשיב
העפת לי את המוח עכשיו"

– – –
סוף שיחה
– – –

מה זה לאהוב לקוחות?
זה משהו מאוד מאוד קונקרטי.

אהבה ואמפתיה הן פעולה או הימנעות מפעולה-
כלפי הלקוח שלי/שלך במקרה זה.

אני צריך לתת לו מענה למה שהוא רוצה,
כדי שיימשך אליי, וזה שייך לשיווק,

ובהמשך של אותה נשימה –
לתת לו מענה למה שהוא צריך לעשות,
וזה שייך לשירות.

כשלקוח שוכר אותי לכתוב לו דף מכירה
ואומר לי על מקטע מסוים שמדגיש כאב של הלקוח הפוטנציאלי שלו:
"אני רוצה שהקטע הזה יהיה חיובי"

הוא לא הבין שלמכור זה לא ללטף ללקוח את הגב ולעשות לו נעים,
אלא להעביר אותו דרך מסלול של תשוקה וכאב שיעוררו בו
רצון אותו תספק הקניה.

על מה דיברנו? על אהבה.
אהבה פרקטית.

זה לא לעשות מה שבא לי,
זה לעשות מה שמועיל.
ומה הכי מועיל?

בפודקאסט שלי – "הקופי הטוב בעולם" מתוך 37 פרקים ישנם3 פרקים
בהם פירקתי והסברתי דפי מכירה שלהקופירייטר הגאון ג'ין שוורץ –
שעבודות שעשה מכרו במיליארד דולר.

איך הוא אמר?
"אני כותב עם האוזניים."

מחקרי הלקוח שלו היו עמוקים, מלאי השראה.
השיטה שלו מבוססת על 100% מיקוד והשראה.
מכל השיטות שלמדתי היא הכי אפקטיבית.
קשה איתה? גיהנום. היא מלאה באהבה? גם עדן.

 

ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר

אם אתם רוצים למכור ללקוחות שלכם עם האוזניים,

אתם הולכים על אסטרטגיה מנצחת.
אם אתם מחפשים מי שיעזור לכם איתה, ויכתוב את משפכי השיווק
שיהפכו אתכם לגורם דומיננטי בתחומכם, מוזמנים ליצור איתי קשר ולשוחח.

איך?
במייל חוזר, בהודעה פרטית, בווטסאפ ל 054-4434-109

פוסטים שעשויים לעניין אותך

טעות הטילון בוובינר שמחרבת מכירות

הטעות שגורמת ללקוחות לבוא, להקשיב, וללכת בלי לקנות בוובינר. ביום מעונן באמצע תקופה של כמעט עשר שנים של וובינר כל שבוע, מצאתי את עצמי בדיכאון וובינרים קל מאיים להחמיר: הכול נראה עובד. יש רישומים. יש נוכחות. יש עניין.

מה אנשים מספרים לעצמם על העסק שלהם רגע לפני שהם נתקעים- ואיך וובינר פותר את זה

ואיך וובינר פותר את זה! אתה יודע איך נגמרים רוב הנישואים? לא בצעקות. ואיך נגמרים רוב העסקים? מיתה במיטה. בשקט. בנימוס כזה, שקט, כמעט בלי קול. כי למי יש כוח? איך שני אירועים כאלה עולים בעשן בלי פיצוץ גדול?

כתיבת תגובה