גם אם היום מגיעים לוובינרים של אנאבלה אלפי אנשים, זה התחיל בעשרות בודדות. איך זה קרה?
יום אחד היא סגרה את הקליניקה, עם רשימת המתנה של שנה, מסיבה אחת.
עצור רגע – בעיניך כאיש/ת טיפול, לסגור קליניקה עם רשימת המתנה של מעל שנה, זה אפשרי? הגיוני? שפוי?
הסיבה-
היא רצתה לעשות אימפקט של מניעה ובניה של חוסן:
הורי, נפשי, חברתי, מהילדות.
מה מקור היכולת להפסיק ולהתחיל מחדש?
לדבריה האומץ, השליחות. "תמיד הרגשתי שאני צריכה להקל על הסבל הנפשי בעולם. וזאת הדרך הכי טובה לעזור. לעשות את זה מול יותר אנשים בתעוזה יותר גדולה היא תוצר מהתשוקה והדחיפות לעזור בצורה יעילה יותר, חדשנית,
וגילתה שהיא יכולה לעשות את זה תוך כמה עשרות דקות, לא תוך חודשים.
📝 תמלול מלא של הפרק
השיחה המלאה, מחולקת לנושאים. בראש כל נושא יש תקציר קצר, כדי שתוכלו לקפוץ ישר למה שמעניין אתכם.
🎙️ פתיחה
💡 בקצרה: אנאבלה שקד מציגה את עצמה כמי שהצליחה בזכות עבודה קשה ועקשנות, ולא כישרון מולד. ישעיהו ריב מציג את אנאבלה כפסיכותרפיסטית ומרצה בינלאומית, ומדבר על המהפכים שעשו יחד בעסק שלה.
אנאבלה: ואז פה אני כבר רוצה להגיד, אחד החסמים שיש לקהל
שלי זה שהם חושבים שטוב, אנאבלה היא, לא יודעת,
כישרונית או כזה.
אני טוענת, אני תמיד אומרת להם, נכון, אני מבריקה.
למה אני מבריקה? כי אני מסתובבת בעולם עם סמרטוט וחומר
הברקה, ואני מבריקה בלשון
פועל, כשם פועל, את כל ההתערבויות שלי. אז הן יוצאות מבריקות בגלל שעבדתי עליהן, לא בגלל שהיה לי איזשהו כישרון,
לא נולדתי ככה.
למה אני מבריקה? כי אני מסתובבת בעולם עם סמרטוט וחומר הברקה, ואני מבריקה בלשון פועל, כשם פועל, את כל ההתערבויות שלי.
אנאבלה שקד
כשנולדתי, אני חושבת, יש לי באמת מתנה שלי הגדולה, זה עקשנות.
כאילו, יש לי שאלה,
כמו הנסיך הקטן, אם יש לו שאלה הוא לא עוזב אותה, ויש לי מוכנות להשקיע.
אני חרוצה מאוד.
ברוכים הבאים לפודקאסט "הקופי
הטוב בעולם".
ישעיהו: ועכשיו, בעונה זו, אנחנו חושפים איך בעלי עסקים קטנים ונבחרים מהמובילים בישראל שוברים קירות זכוכית ומוכרים
קורסים, סדנאות וכנסים בהיקפים חדשים באמצעות וובינרים
שמייצרים כסף גדול וגורמים
להם לבלוט מעל אוקיינוס המתחרים.
בראיונות איתם, ורבים מהם לקוחות שלי, תשמעו אותם עונים בהפתעה על שאלות קשות וחוספים סודות מקצועיים,
שיעניקו לכם יתרונות תחרותיים מיידיים.
לפעמים ננתח קייס סטאדיז מרתקים שייצרו כסף גדול,
ולפעמים נביא את המידע
והטיפים הפרקטיים ביותר גם מהיום-יום העסקי שלי, בו אני מלווה בעלי עסקים ביצירת,
שיווק ומכירת הקורסים,
הסדנאות והכנסים שלהם, בייחוד באמצעות וובינרים.
בואו, נצא לדרך.
שלום אנאבלה, איזה כיף.
אנאבלה: איזה כיף להיות כאן.
ישעיהו: אני רוצה, לפני שנתחיל את האירוע היוצא דופן הזה לרגל חגיגות ה-100 לפודקאסט, להציג אותך לכלל הצופים שלנו.
דוקטור אנאבלה שקד, פסיכותרפיסטית ומרצה בין-לאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית,
מאמנת מוסמכת MCC, שעם התואר הזה יש בארץ,
לכל היותר אפשר למנות את האנשים שמדריכים ברמה הזאת עם התואר הזה על אצבעות כף יד אחת, אולי שתיים, ומדריכה בכירה.
היא ייסדה את בית הספר לפסיכותרפיה והכשרת מאמנים במכון אדלר.
אנאבלה חיברה את הספר "לקפוץ
למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים", שהפך לרב-מכר, ומתורגם גם לאיזה שפות?
אנאבלה: ספרדית וסינית.
ישעיהו: ספרדית וסינית, לא פחות.
פנייה לקהל של…
סדר גודל מיליארד וכמה מאות מיליונים של אנשים.
אז, ולפני הכול, והכי חשוב,
חברה טובה מאוד, יקרה, חברת לב, ולקוחה שהפכה לחברה,
ושיחד עשינו מהפכים מאוד גדולים בעסק שלך.
תמיד היית אנאבלה שקד,
אבל בעזרת חוכמה, תעוזה, נחישות,
ואני חושב שבעיניי הדבר הכי בולט פה הוא הרבה אומץ.
את הפקת גדילה מאוד מאוד משמעותית בתקופה מאוד קצרה אגב,
שזה כולה כמה? שלוש שנים שאנחנו מכירים?
אנאבלה: אנחנו מכירים שנתיים וחצי,
ואת המיזם הדיגיטלי התחלתי שנה לפני בעצם.
ישעיהו: אוקיי, אז זה שלוש וחצי שנים,
שלוש וחצי שנים שאת בעצם עברת, מסגרת את הקליניקה, אמרת "אני לא מטפלת יותר בקליניקה, ואני מלמדת אנשים,
מכשירה אנשים".
אנאבלה: נכון.
ישעיהו: ויש פה שיעור מאוד מאוד גדול שאני מאוד אשמח שנשמע ממנו, אותו, עליו ממך היום.
כי להרבה אנשים חסר האומץ, ויש להם חסמים, וקשה להם, ומפחיד להם לצאת לעולם ולצאת בגדול. אז המיקרופון
💡 המעבר מקליניקה לעסק גדול
אנאבלה: אצלייך. אוקיי, אז טוב,
אומץ זה נושא שאני עוסקת בו בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית, וזה גם הנושא של הספר הבא שלי שיצא במרץ 2026,
"להחזיר את האומץ", ויש לי קורס גם בשם הזה. אבל אני אגיד
שזה לא שהחלטתי יום אחד לסגור
את הקליניקה ולצאת לעסק גדול יותר,
אלא ההחלטה הייתה בגלל שהבנתי, אחרי המשבר העולמי של הקורונה, שעצם הפרקטיקה שלי,
שהיא לקבל אנשים אחד אחרי השני בקליניקה
כדי לתקן את התוצרים של חינוך וחברה שהם לא מיטיבים, לא עם בריאות נפשית, עם חוסן, עם חוזק,
עם תעוזה להגשמה ולהיות כל מי שאנחנו יכולים להיות.
והבנתי שמשהו לא בסדר בחברה. כאילו, מה שהרגשתי, אם לתת דימוי,
זה שאני מתקנת ברגים עקומים שיוצאים ממכונה שלא עובדת טוב.
🧠 5:10 – למה מטפלים רבים לא מבינים שמה שמחזיק עסק זה לא טיפול אלא השפעה
💡 בקצרה: אנאבלה מסבירה שהמוטיבציה שלה לסגור את הקליניקה נבעה מהרצון להשפיע על המכונה כולה, ולא רק לתקן ברגים עקומים. היא רצתה לעשות אימפקט של מניעה ובנייה של חוסן.
אנאבלה: שחס וחלילה אני לא מדמה אנשים לברגים עקומים, כן?
אני רק אומרת שמבחינת הדבר
הזה, והרגשתי שאני צריכה ללכת לטפל במכונה.
זאת אומרת שאני רוצה לעשות
אימפקט של מניעה ובנייה של חוסן, חוסן הורי, חוסן מהילדות, חוסן חברתי, חוסן נפשי,
ולכן משם המוטיבציה לסגור את
הקליניקה.
זאת אומרת שאני רוצה לעשות אימפקט של מניעה ובנייה של חוסן, חוסן הורי, חוסן מהילדות, חוסן חברתי, חוסן נפשי, ולכן משם המוטיבציה לסגור את הקליניקה.
אנאבלה שקד
הרגשתי הפניות, לא יודעת
אם הזכרתי את זה, אבל הייתה לי רשימת המתנה של מעל שנה בקליניקה,
ואני לא יכולתי לשאת את זה שאנשים מחכים לי, והם לא רוצים ללכת לאנשים אחרים, ותכף אני אסביר למה, הם פשוט מחכים לי.
ואמרתי, הדרך היחידה שהם ילכו למישהו אחר זה שאני לא מקבלת אף אחד, אי אפשר לחכות,
כי אני לא מקבלת.
ואז התחלתי בעצם להקים ולארגן את העשייה שלי שכבר הייתה, זאת אומרת,
אני גם מרצה הרבה מאוד שנים, הרציתי ברחבי העולם ממש, מקצה לקצה, מדרום קוריאה, דרום אמריקה,
אז הייתה לי תשתית של הרבה
מאוד אנשים ששמעו אותי במשך המון המון שנים, הספר שהוא תוצר של הדוקטורט שלי,
שהוא מטפל בתופעה שהפכה להיות אחרי ה-COVID פנדמיה עולמית.
💪 6:45 – מי שמרגיש עוצמה ולא מבטא אותה – נתקע מקצועית וכלכלית
💡 בקצרה: מקור האומץ של אנאבלה הוא השליחות והמשימה לעזור להקל על הסבל הנפשי בעולם. היא גילתה שהיא יכולה ללמד את השיטה שלה, והיא רוצה לעזור לאנשי מקצוע לתרגם את הידע שלהם למתנה שעושה הבדל.
אנאבלה: ואם לחזור תכלס כאילו למה ששאלת,
אז המקור של האומץ הוא השליחות, הוא המשימה שלפניי.
אז המקור של האומץ הוא השליחות, הוא המשימה שלפניי.
אנאבלה שקד
זאת אומרת, יש לי, אני צריכה לעזור,
תמיד הרגשתי שאני צריכה לעזור
להקל על הסבל הנפשי בעולם, וזאת הדרך הכי טובה לעזור.
אז לעשות את זה מול יותר אנשים בתעוזה יותר גדולה היא תוצר מהתשוקה והדחיפות לעזור
בצורה יעילה יותר, חדשנית,
אפשר להגיד, ותוך גילוי גם, אולי יצא לנו לדבר על זה, איך גיליתי שאני יכולה ללמד את מה שאני מלמדת.
כי עד הקורונה למעשה
אני לא ידעתי שאני יכולה ללמד את מה שאני עושה, כי עוד לא הבנתי בעצמי את השיטה,
וגם על זה אני רוצה לדבר,
כי אנחנו רוצים לעזור לאנשי מקצוע שיש להם המון ידע והכשרה והסמכה והרבה ניסיון לתרגם
את זה למתנה שעושה הבדל
בעולם.
🚧 8:00 – למה מטפלים מתקשים להוציא את העוצמה שלהם החוצה
💡 בקצרה: מטפלים רבים מרגישים שליחות ועוצמה, אך חווים מניעה לדבר ולהוציא אותה החוצה. ישעיהו מציין שזה נושא קריטי עבורם, ואנאבלה מסכימה שזה נוגע בנפשם.
אנאבלה: ואם אתם לא תעשו את זה, זה לא סבבה,
זה לא בסדר לגרוע, לחסוך ממי שזקוק לו את הדבר הזה שלמדתם מתוך הדרך שעשיתם.
אני מאוד אשמח שנדבר על זה.
ישעיהו: אני חושב שזה נושא בטח קריטי בחיים של מטפלים רבים ומאמנים רבים ואנשים
שמרגישים שליחות בעוצמה,
אבל מרגישים מניעה לגשת, לדבר ולהוציא אותה החוצה.
אני חושב שזה נושא בטח קריטי בחיים של מטפלים רבים ומאמנים רבים ואנשים שמרגישים שליחות בעוצמה, אבל מרגישים מניעה לגשת, לדבר ולהוציא אותה החוצה.
ישעיהו ריבּ
ואני כל כך שמח שאת פה כדי לדבר על זה,
כי זה לגמרי בנפשנו.
❤️ 8:40 – מתי אהבת הקהל משחררת אותך
💡 בקצרה: אנאבלה מסבירה שאהבת הקהל גדולה יותר מפחד קהל, והיא מאפשרת לה להסתכן בדחייה, ביקורת או השפלה. למרות שהדברים הללו עדיין נוגעים בה, הם לעולם לא גורמים לה להפסיק.
אנאבלה: כן.
ישעיהו: אז אנאבלה.
אנאבלה: אוקיי, כמו שתמיד אומרים לי, אם אין לי פחד קהל,
אז התשובה, כשאני מתבדחת
אני אומרת שלא, אבל לפעמים הקהל פוחד ממני.
🛡️ 9:00 – למה דחייה, ביקורת והשפלה הן חלק בלתי־נמנע ממי שרוצה להשפיע בגדול
💡 בקצרה: אנאבלה מדברת על כך שדחייה, ביקורת והשפלה הן חלק בלתי נמנע ממי שרוצה להשפיע בגדול, וכי לא כל אדם יאהב אותנו או ירצה לקנות את מה שיש לנו להציע.
אנאבלה: אבל האמת היא
שזה לא שאין דבר כזה פחד קהל, אבל יש משהו שהוא יותר גדול מהפחד והוא אהבת הקהל.
ואהבת הקהל זה שאני אוהבת
מספיק את הקהל כדי להסתכן בדברים שאנחנו כל כך פוחדים,
שזה דחייה או השפלה,
ביקורת או כל הדברים האלה שאגב יקרו באופן בלתי נמנע
כי לא כל אדם יאהב אותנו ובוודאי שלא כל אדם ירצה לקנות את מה שיש לנו להציע.
ומעל לזה, זה לא שעד היום אגב
זה משפיע עליי, אני לא אדישה, לא עובר לידי. לפעמים
אני כותבת פוסטים פגועים של הדבר הזה,
אז מי שכותבת משהו מאוד נסטי
כזה בוובינר, זה ממש ממש עדיין נוגע,
אבל זה אף פעם לא גורם לי להפסיק, כי יש משהו שהוא הרבה הרבה יותר חשוב מהאגו שלי.
👶 9:19 – מחכה שתיפול עליך גלימה של אדישות לקהל? האמת ש
💡 בקצרה: אנאבלה מספרת על הייעוד שלה מגיל צעיר להקל על סבל נפשי, ועל ילדותה המורכבת שפיתחה בה פרקטיות, תושייה ועצמאות. היא תמיד ידעה שתהיה מטפלת.
ישעיהו: אני רוצה לשאול אותך
משהו, כי אני מנסה לתת לאנשים שמקשיבים כלי להבין איך אני מוצא את השליחות שלהם, איך אני יודע שזה הדבר?
באיזה גיל הבנת שיש לך שליחות וממה היא?
בסביבות איזה אירועים? מה גרם לזה לפרוץ ולקרות?
אנאבלה: בנושא הזה אני כן קצת יוצאת דופן.
קראתי פעם מחקר שמראה שבערך 70% מהאנשים מגיעים לעבוד במה שהם עובדים במקרה.
זה אומר שאנשים שיש להם ייעוד מגיל מאוד צעיר,
זה לא דבר שהוא כל כך נפוץ,
אפשר להגיד.
ולי היה ייעוד מגיל,
מאז שאני מכירה את עצמי. הדבר הראשון שרציתי לעשות בעולם זה שתהיה לי חנות גלידה,
אבל לא הייתה במטרה כלכלית, אלא במטרה לאכול גלידה מתי שאני רוצה.
זה היה המאכל האהוב שלי, עד שאימנתי את הטעם שלי לדברים פחות מתוקים.
ואחרי זה ידעתי שאני אהיה
מטפלת. הייתה לי גישה, תמיד הייתי עדה, כי גדלתי בסביבה שהייתה מאוד מורכבת ומאותגרת מבחינה נפשית,
וממש ראיתי מולי סבל נפשי בלתי יתואר, שתמיד הרגשתי שזה התפקיד שלי בעולם,
זה להקל על הסבל הזה.
וממש ראיתי מולי סבל נפשי בלתי יתואר, שתמיד הרגשתי שזה התפקיד שלי בעולם, זה להקל על הסבל הזה.
אנאבלה שקד
וזה קורה לי כל הזמן, זאת אומרת כשאני רואה סבל אני בטוחה
שזה התפקיד שלי לעשות עם זה משהו.
אז תמיד ידעתי שאני אהיה מטפלת.
👧 ילדות מורכבת ופיתוח תושייה
אנאבלה: ובמקביל, בגלל אותה מורכבות משפחתית שתיארתי,
הייתי ילדה שהייתי צריכה להסתדר הרבה לבד. הדמויות מסביב לא נתנו מענה, בוא נגיד שלא הייתה טיפה של פינוק מסביב.
ואז גדלתי להיות אדם מאוד מאוד פרקטי ועם הרבה הרבה
תושייה. ואני זוכרת, הייתי עושה דברים, ילדים שמשאירים אותם לבד עם אוטונומיה,
אז גם נכנסים להרבה מאוד צרות, ואז הם צריכים לצאת מהצרות.
ובגלל שאין למי לספר,
כי אם אני אספר לאימא היא תדאג ואם אני אספר לאבא הוא יכעס, אז אני צריכה לצאת לבד.
ושמה מתפתחת תושייה ועצמאות,
ואני פשוט יודעת או מתאמנת המון המון שנים למצוא פתרונות
ולעשות דברים, ואני הופכת להיות אדם מאוד מאוד פרקטי, שזו היכולת של להגשים.
כשיש לי רעיון אני יודעת איך, בערך מה צריך לעשות
כדי להגשים אותו.
ויש לי גם המון אנרגיה,
כי זה מה שקורה לילדים שלא עושים בשבילם, הם עושים לבד, ואז הם מתאמנים בלעשות דברים,
וזה לא כזה ביג דיל לעשות את
מה שצריך, כי לא מחכים שיבואו המשרתים.
⚡ 12:50 – למה הקהל מגיב לאנרגיה של המטפל הרבה לפני שהוא מגיב לתוכן
💡 בקצרה: אנאבלה מספרת שבתחילת דרכה הטיפולית היא לא הבינה מדוע מטופלים לא פועלים לפי התובנות שהם משיגים בטיפול. היא החלה לחקור מה עובד בטיפול ומה מייצר אימפקט, ופיתחה שיטות שמשכללות את השפעת כל פגישה.
אנאבלה: ואז כשהגעתי לעבודה הטיפולית שלי,
המאפיין של האמפתיה, החמלה, הרצון לעזור היה מושלם למקצוע שבחרתי, וכל הנושא של הפרקטיות היה סוג של מכשול.
כי כשהתחלתי לטפל, משך מאוד את תשומת הלב שלי שאנשים לא כל
כך רצים או אפילו זזים לעשות
משהו עם מה שהם מבינים בטיפול.
ולא הבנתי את זה.
לא הבנתי למה אם מישהו מבין מה הוא לא עושה נכון, או מה לא בסדר, או מאיפה בא הרעיון שבגללו אני כזאת או הוא כזה,
אז למה הם לא הולכים הביתה ומשנים את ההתנהגות שלא מביאה
למטרות שהם טוענים שהם רוצים להשיג.
ושמה התחילה להיות אי-נוחות,
כי התחלתי לשאול את המורים שלי ואת המדריכים שלי מה עושים, מה עושים בקליניקה עם התובנות שיש לאנשים, והתשובה,
שכאילו לא כל כך הבינו את
השאלה, כאילו, התשובה שקיבלתי הכי הרבה אם שאלתי הרבה אנשים הייתה "זה תהליך",
כאילו זה משהו שאמור לקרות,
איזה משהו שלא יודעים בדיוק מה קורה ואיך זה קורה,
ואאם משקיעים וממשיכים את
העבודה הזאת, שהיא תמיד אגב מבורכת, עבודה של שיחה אותנטית, חומלת בין שני אנשים, יש, קוראים לזה פסיכותרפיה,
The Talking Cure,
ויש את שרי טרקל, שהיא מומחית בתקשורת בעולם הדיגיטלי,
שכתבה ספר על זה ש-Talking Cures, כאילו לא רק בטיפול,
כאילו, אני חושבת שקוראים לזה Reclaiming Conversation לספר, של להחזיר את השיח.
אבל אני לא הבנתי מדוע לפעמים השיח הזה כן מקדם, לפעמים לא מקדם,
ובלי לדעת שאני עושה את זה, כי אז לא אמרתי לעצמי "אני עומדת לעשות מחקר איכותני בנושא הגשמה,
בנושא הפער בין הרצונות למעשים", אבל כן, זה המידע שהתחלתי לאסוף.
התחלתי להבין קודם כול מה עובד בטיפול, כאילו מתי משהו שאני אומרת עושה אימפקט, ומתי לא?
מתי אדם חוזר שבוע אחרי זה
ולא זוכר שום דבר שדיברנו,
ומתי הוא אומר "חשבתי כל השבוע על מה שאמרת"?
ותוך כדי שזה קורה, בגלל שאני אדם מאוד פרקטי,
אני מתחילה לשכלל את הדפוסים של הדברים שעובדים עד
כדי כך שהאימפקט של כל פגישה הוא גדל וגדל וגדל.
אני מתחילה לשכלל את הדפוסים של הדברים שעובדים עד כדי כך שהאימפקט של כל פגישה הוא גדל וגדל וגדל.
אנאבלה שקד
ואני זוכרת שכשנסעתי לעשות דוקטורט, אני עשיתי את הדוקטורט
כי הייתי חייבת באיזשהו שלב להבין את הנושא הזה של ההימנעות לעומק.
אמרתי, אני חייבת בצורה,
והכנסתי את עצמי לתוכנית לימודים שתכריח אותי בצורה סיסטמטית ועמוקה ואקדמית ורצינית
מאוד לחקור את התופעה הזאת של
מדוע לעזאזל אנשים לא עושים את מה שהם צריכים לעשות או רוצים לעשות, טוענים שרוצים לעשות.
וזה, ומהדוקטורט כמובן יצא הספר.
אתה יודע, איבדתי את החוט, אז אולי אתה תחזיר אותי.
ישעיהו: כן, החוט הוא בעצם
איך את הגעת אל השליחות שלך, ואני חושב שהבנו את זה, אני לפחות הבנתי את זה מצוין,
ואני חושב שזה הדבר, המעבר הכל כך חשוב הוא אחד להבין איך
אתה מגיע לשליחות שלך,
שאני גם מניח שרבים מבין המאזינים שלנו והצופים, הם הבינו,
מרגישים את השליחות שלהם, אבל יש, את קוראת לזה הימנעות,
אנאבלה: זה נקרא הימנעות, כן.
ישעיהו: את פשוט עוסקת בזה בצורה מאוד מאוד ממוקדת ומקיפה,
ויש משהו שמונע מהאדם להוציא
את השליחות שלו לעולם.
יש אנשים שזה כמו לכתוב
למגירה, אוקיי?
והשאלה הגדולה פה,
איך הם יוצאים החוצה?
מטפלים, אנשים שבשבילם זה
אפילו סוג של כמעט בושה, איזשהו משהו קצת מחריד מקצועית, לא ראוי.
אנאבלה: נכון, נכון,
כי זה מקצוע של חדרים סגורים, של אינטימיות, של פרטיות, סודיות, של פתאום לצאת ולפתח מודלים.
🤝 פריצת דרך בתקופת הקורונה
אנאבלה: עכשיו נזכרתי מה
שרציתי להגיד, שכשהגעתי לדוקטורט הכרתי מישהי שהפכה להיות
חברת נפש, שאני כבר מזמן רוצה שאתה תכיר אותה ושהיא תכיר אותך, זו דוקטור תמרה טילמן.
ישעיהו: נשמח.
אנאבלה: שהיא פרופסורית
לחדשנות. והכרתי אותה בארצות הברית, והיא,
אחרי כמה שיחות שלנו, שהיא אמרה ששינו לה דברים בחיים ששנות טיפול לא יכלו לעשות את זה,
היא אמרה לי "את חייבת לשכפל את עצמך".
ואז אמרתי לה, "אני לא יכולה, אין לי מושג איך".
וכאן הייתה פריצת דרך מאוד מאוד גדולה בתקופת הקורונה.
💻 ללמד בספרדית בזום
אנאבלה: בתקופת הקורונה אני הקדשתי, לפני הקורונה, המון המון מהפרקטיקה שלי הייתה הרצאות, ממש הסתובבתי בכל העולם,
וגם בכל הארץ, ונתתי המון הרצאות, ואז נסגר, הכל נסגר,
ואני פה, בחדר הזה,
פותחת זום, אני הטכנופובית ברמות שאין לתאר, אז תדעו שאם אני מצליחה להסתדר היום, שאני בקורס ה-AI עכשיו,
אז כל אחד יכול, כל אחד,
כי אין לתאר כמה שהייתה לי גישה,
הייתי אומרת "אני בגילי ומעמדי,
אני לא אצטרך עוד פעם לעבוד וללחוץ על שום כפתור שלא צריך".
ואז התחלתי ללמד בעצם,
כל המדינות שנסעתי אליהן במשך שנים בדרום אמריקה וספרד,
אמרו לי "בואי תעשי לנו
קורס".
ואז בשנת הקורונה לימדתי תשעה
קורסים בספרדית לאנשים מ-25 מדינות.
ישעיהו: וואו.
אנאבלה: אבל מה שגיליתי שם הייתה באמת פריצת דרך שאין
לתאר.
אני אמנם נולדתי בארגנטינה,
כך שספרדית היא שפת אם, אבל עליתי לארץ בגיל 15,
שזה גיל שיש השפה כמובן מאוד
מאוד עשירה וטבועה, אבל זאת לא השפה שאני לומדת את המקצוע שלי.
זאת אומרת, אני לומדת את כל התואר הראשון והשני בעברית ובאנגלית.
ואז שהתחלתי ללמד בספרדית, כל הזמן נתקעתי. כל הזמן נתקעתי
כי חסרות לי מילים בדיבור
שלי. בדיבור שלי.
אתה יודע את זה כי אתה גר באיטליה, שכל פעם שנתקעים וחסרה המילה שאני רוצה להגיד, כשמדברים שפה אחרת, אז עושים מעקף.
ישעיהו: כן.
אנאבלה: אני צריכה לחפש מילים אחרות כדי להגיד את מה שאני רוצה להגיד במילה שאני לא מוצאת.
🔍 20:20 – להתעלם מביקורת זה לא רציונליות – זה חוסר אותנטיות
💡 בקצרה: אנאבלה גילתה תוך כדי לימוד בספרדית שהיא יכולה ללמד את השיטה שלה, וזה לא כישרון מולד אלא תוצר של עבודה קשה, עקשנות ומוכנות להשקיע. היא מדגישה שאומץ הוא לעשות למרות הפחד, ולא היעדר פחד.
אנאבלה: ובחיפוש, במעקף הזה שחיפשתי את המילים, גם גיליתי איך אני חושבת.
וואו.
ואז התחלתי להבין שאני יכולה
ללמד את זה, שזה לא כישרון,
שזה לא איזו מתנה שיש לי ואין לאף אחד אחר, אלא שלמעשה, כמו שאמרתי לך,
במשך שנים אני פיתחתי שיטות, או שיטה,
שאפשר ללמד אותה ואפשר ליישם אותה.
ואז פה אני כבר רוצה להגיד, אחד החסמים שיש לקהל שלי זה שהם חושבים שטוב, אנאבלה היא, לא יודעת, כישרונית או כזה.
אני טוענת,
אני תמיד אומרת להם, נכון, אני מבריקה.
למה אני מבריקה? כי אני מסתובבת בעולם עם סמרטוט וחומר הברקה, ואני מבריקה בלשון פועל, כשם פועל,
את כל ההתערבויות שלי.
אז הן יוצאות מבריקות בגלל שעבדתי עליהן,
לא בגלל שהיה לי איזשהו
כישרון, לא נולדתי ככה.
אז הן יוצאות מבריקות בגלל שעבדתי עליהן, לא בגלל שהיה לי איזשהו כישרון, לא נולדתי ככה.
אנאבלה שקד
אני נולדתי, אני חושבת, יש לי באמת,
מתנה שלי הגדולה זה עקשנות,
כאילו, יש לי שאלה, כמו הנסיך הקטן, אם יש לו שאלה הוא לא עוזב אותה, ויש לי מוכנות להשקיע.
אני חרוצה מאוד, אוקיי?
ולכן, אבל זה לכל אחד יש, אם הוא בוחר.
ואם אין לך…
ישעיהו: סוג של, לא, אצלך גם יש הרבה מאוד אומץ. זה לא רק נחישות ועקשנות, כי…
אנאבלה: זה לא אומץ, זה…
יש תמיד משהו יותר חשוב מהחשש שלי. זה, צריך להבין את זה.
זה לא ש… פחד. אומץ זה לא שאין פחד, אומץ זה שעושים למרות הפחד.
ישעיהו: כן, אוקיי.
אנאבלה: עושים למרות הפחד.
ישעיהו: עכשיו, עכשיו אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, אתה יודע, אתה… תוכל לתאר את זה מנקודת מבטך, "אני התקדמתי",
אני תופס את זה כאומץ. המקום הזה לנטוש את המוכר ולהגיד "אני עכשיו מתעמת עם הלא מוכר,
עם כל מה שניסיתי,
כל מה שעשיתי, כל הידע, כל החוכמה שלי,
אני עכשיו מנסה משהו בקטגוריה אחרת, אני לא יודעת מה יצא מזה,
אני לא יכולה לסמוך על הכישורים הישנים שלי".
📈 סקיילינג בהשפעה ובהכנסות
אנאבלה: היה שווה לנסות. זה לא שעשיתי מה שאני הרצתי קודם, זה לא. מה שאני עושה עכשיו, העסק הדיגיטלי הזה,
זה בעצם מה ההבדל בין מה שעשיתי למה שאני עושה היום?
פעם הייתי נוסעת ל-4 מדינות
בדרום אמריקה, חודש, 4 שבועות, 4 מדינות,
מעבירה בסופי שבוע סדנה מול 40 אנשים, אוקיי? והם לפעמים משלמים, לפעמים לא משלמים.
בעולם שלנו זה מאוד מקובל לעבוד תמורת הנסיעה או AF או כל מיני התנדבויות כאלה ואחרות.
ואני ראיתי חלק מהחזון שלי, אגב, כשלמדתי אימון,
שגם הייתה פריצת דרך מאוד גדולה, שאגב, הרבה שנים לא אמרתי שאני מאמנת, אפילו שהייתי מאסטר באימון, כי כל אחד מאמן,
כל אחד אומר שהוא מאמן, וזה היה נראה לי
שזה מוריד מההשכלה שלי, אני בעלת 3 תארים, אז היום אני, כמו שאמרת, כמוסמכת מאסטר-קואוץ' שיש בודדים בישראל,
אני הייתי השביעית שהוסמכה
באותה תקופה.
עוד פעם איבדתי את החוט, סליחה, יש לי כל כך הרבה…
ישעיהו: אז אמרנו שבעצם…
אנאבלה: כן, אז אני, אז הסקיילאבל, כאילו הנושא של…
אם קודם הייתי ב-4 מדינות וכל
פעם פגשתי 40 איש, אז עכשיו אני יכולה לשבת בבית ולפגוש 100 איש בקורס שכל אחד משלם שכר לימוד,
וכאן בעצם אנחנו נכנסים לנושא, מחברים את הנושא המקצועי,
שתמיד היה מאוד חזק אצלי כי
אני אשת עבודה ואשת מקצוע, וכמו שהבנת, אני לומדת המון ומשכללת מאוד את השיטות.
והבנתי, דווקא אחרי הקורונה ובמיוחד במפגש הזה עם מה שהיום
קוראים לו ה-industry of education,
אנחנו נמצאים עכשיו בעידן שאפשר למנף את הידע שלנו ואת
הניסיון שלנו ולהפוך אותו למוצר שיכול להגיע ולהשפיע על הרבה אנשים,
וכך להשפיע על הרבה יותר אנשים ממה שיכולנו להגיע בלי
ה-industry הזה.
וגם לעשות סקיילינג בהשפעה וסקיילינג גם בהכנסות.
זאת אומרת שאנחנו כבר בליגה
אחרת של המקסימום שאפשר להרוויח.
ישעיהו: אז אני רוצה לשאול אותך משהו בנקודה הזאת,
כי זו הנקודה אולי…
זו נקודת מפנה, נקודת מפנה מאוד משמעותית בחיים של מטפל שאומר "אני עכשיו יכול",
אני אגיד את זה בצורה טיפה
אגרסיבית בשביל מטפלים, כן, להוריד לרגע את כובע המטפל ולשים עליי את כובע איש המכירות.
והמעבר הוא לא כזה חד,
אנחנו עושים שילוב, אנחנו לומדים מיומנויות, אבל איך את עושה את זה? איך את קוראת לזה?
איך את ניגשת לפרקטיקה הזאת של "עכשיו אני מוכרת את השיטה שלי, הכישרון שלי, הידע שלי"?
אנאבלה: אוקיי.
ישעיהו: מה, מה השדים,
מה השדים ש…
🎯 מה אני רוצה לתת
אנאבלה: כן. לפני שאני בכלל משווקת את זה, אני מחפשת מה אני רוצה לתת.
אני עשיתי עכשיו לקהילה שלי, יש לי,
אני עשיתי משהו שאני מאוד ממליצה לכולם לא לעשות.
באמת, אמרו לי לא לעשות,
זה לא שלא ידעתי, אבל מתישהו אמרתי להם "אין מה לעשות,
יש לי שני ילדים".
יש לי 3 ילדים, כן, אמיתיים, אבל יש לי מבחינה עסקית 2 ילדים: יש לי תוכנית להורים, לילדים עד גיל 10,
ויש לי תוכנית למטפלים. אוקיי?
אז don't do that, כאילו, שלא יהיו לכם שני עסקים.
אבל לא יכולתי לוותר. ויתרתי על המון, אגב, כי אני מאוד,
יש לי המון דברים שאני אוהבת
ויודעת לעשות, ונשארתי רק עם שניים, אז מבחינתי זו הייתה הקרבה מאוד מאוד גדולה.
ועשיתי לקהילת מטפלים, יש לי את המחסום הזה שמטפלים משקיעים כל הזמן בהכשרה,
כל הזמן משלמים כסף על הכשרות ועל הדרכות, שזה נפלא אגב,
שזה קהל שמשקיע המון,
לעומת יש קהלים, אחד הדברים שאני רוצה להגיד למאזינים,
שתחשבו אם הקהל שלכם משקיע
בעצמו או בפרקטיקה שלו או במיומנות שלו, או שהוא קהל שלא, כן?
ישעיהו: כן.
אנאבלה: ואני אגיד עכשיו משהו
שאני מקווה שלא חוטאת, אבל אני יכולה להגיד שנגיד נשות חינוך, מורות,
מקבלות המון המון הכשרות במסגרת בית ספר, ובמשרד החינוך יש כל הזמן השתלמויות ושכלולים וכן הלאה, וימי היערכות,
וכאילו יש את ה…
קוראים לזה הנקודות שמקבלים ב… משרד החינוך.
ישעיהו: כן, יש איזה שם.
אנאבלה: אבל פרטי,
הן לא קהל שנוהג לקחת קורס לשכלול מיומנויות בכיתה באופן פרטי על חשבונן ובזמנן החופשי.
אז מטפלים במובן הזה,
קהל מטורף, כי השאלה היא לא האם הם ילמדו
או יוציאו כסף על הכשרה ועל הדרכה, אלא במה הם יבחרו.
אז יש לי קהל שהולך להוציא
כסף על הכשרה, אנחנו ממשיכים ללמוד כל החיים, גם אני. מתחילה כל שנה, אני לומדת עוד משהו, יש לי הסמכות,
כמות ההסמכות שיש לי, שאין לנו זמן אפילו להזכיר אותן, כי אז כל השעה תעבור, וזה ממשיך.
ולכן אני, ואחד המחסומים של הקהל שלי זה האם הם ישקיעו את הכסף בי.
💰 צרכים מהותיים אצל מטפלים
אנאבלה: ואני, יחד איתך, כשעשינו מחקר של לקוח מאוד עמוק,
כשעשינו שיחות עומק עם כמה מהלקוחות המתמידים שלי,
אנחנו גילינו בעצם שיש שני צרכים מהותיים ועמוקים מאוד אצל אנשי מקצועות העזרה והטיפול.
אחד זה הנושא של המשמעות,
הם רוצים לדעת שיש להם אימפקט מאוד גדול, ושם אני מאוד חזקה,
מפני שמה שאני מלמדת אותם זה להגדיל את ההשפעה של כל מפגש
עם מטופלים.
והדבר השני, המחסום של הכסף. אני כל הזמן מוציאה,
כל הזמן מוציאה, ואני לא מגיעה להרוויח, כי יש שם מחסומים בקשר למה שאמרת.
🗣️ 28:40 – מה הופך מטפל למוביל דעה ולא רק למטפל טוב
💡 בקצרה: אנאבלה מדגישה את חשיבות השיווק עבור מטפלים, שהוא לספר שיש להם משהו לתת ולהפוך למוכרים לקהל שלהם. היא קוראת למטפלים לחפש את הייעוד שלהם, שמגיע לרוב מפצע או צורך, ולהפוך אותו לשירות או מוצר ייחודי.
ישעיהו: אתה התחלת בלמכור. למכור זה, רגע, למתקדמים. בוא נתחיל בלספר שיש לי, שאני יודעת, שפיתחתי,
שיש משהו שהייתי רוצה לתת, שזה שיווק. זה ההבדל בין שיווק לבין מכירה, כן?
אנאבלה: לשווק זה לספר,
זה להפוך להיות מוכרת לאנשים שנועדתי לשרת.
זו ההגדרה של מייקל פורט, לא המצאתי את זה לבד.
ולכן עשיתי להם קורס שנקרא Thrive, כאילו לשגשג. ועבדתי, אני אתן לך דוגמה של שתי פסיכולוגיות:
פסיכולוגית קלינית שאמרה
"בכלל אסור לנו לשווק, אסור לנו לפרסם לפסיכולוגים,
יש חוק כזה למי שפסיכולוג קליני", ודיברנו על, אמרתי לה "במה למדת בשנים? במה את טובה? למי את עוזרת במיוחד?".
🧲 מגנט לידים
אנאבלה: אז היא אמרה שעובדת עם הפרעות קשב וריכוז.
אז אמרתי "אז מה דעתך לעשות מדריך של 5 צעדים או 5 דברים עקרוניים שאת יכולה לתת להורים,
ותמורת המדריך תוספת מיילים?". קוראים לזה מגנט לידים.
אנחנו אוספים, מאוד חשוב לנו,
הנכס הכי גדול של כל בעל מקצוע שרוצה לעשות סקיילינג הוא מיילים.
לא עוקבים בפייסבוק, לא עוקבים באינסטגרם,
זה המיילים שיש לאנשים שהם בעצם הביעו נכונות לקבל מאיתנו מידע ומסרים והצעות, וחלקם יהפכו ללקוחות, כן?
וקוראים לזה משפך, כי יש הרבה אנשים שמבקשים,
מעטים קונים בסוף,
אז לא להיבהל מזה. לא כל אחד יהיה לקוח שלהם.
אז דוגמה אחת הייתה בנושא של קשב וריכוז.
ואז אני, מה שעשיתי,
התהליך שעשיתי עם המטפלות שהגיעו לקורס הזה, זה להראות להן שהן למדו משהו מתוך הפרקטיקה שלהן.
זה יכול להיות מתוך כאב אישי,
בעיה שפתרו. המון המון עסקים, כמו המון ספרי ילדים,
יש המון ספרי ילדים שנולדו, שכתבו אותם אנשים שהיו עם הילד באיזושהי סיטואציה, סיטואציית חיים, שהיו צריכים ספר,
ולא היה הספר הזה.
ואז כשהם עוברים את הסיטואציה ומתגברים, הם כותבים את הספר שהם היו צריכים, והם כותבים אותו למי שבא אחריהם.
אז זה מה שאני רוצה שתחפשו, את הדבר שאו שהיה פצע או שהיה צורך, עשיתם דרך,
הייתם צריכים לעבור דרך מסע ומכשולים וכישלונות, וגיליתם משהו בדרך הזאת שיכול להוות קיצור דרך למי שבא אחריי,
למי שעובר את הדבר הזה.
וזה הדבר שאני יכולה להפוך לשירות או מוצר ואני יכולה להביא לעולם.
🗺️ מורת הדרך היחידה
אנאבלה: ובגלל שזה משהו שהוא בדמי לעשות את זה,
אז אני אוספת את האנרגיה ואת
הכוח, וכל פעם שבא לי לוותר אני אומרת "אבל זה חשוב,
מישהו צריך את זה,
ומישהו מחכה לזה, ומישהו צריך את זה ממך", כי את, תראו, זה משפט שלי, ציטוט:
"את מורת הדרך היחידה של הדרך שרק את עברת".
ולכן הייחודיות הזאת,
זה הדבר הזה שהוא המדריך.
והרבה פעמים אנשים יש להם איזו הרגשה שטוב, הכל נאמר, הכל נעשה, אבל אף אחד לא שמע את זה עם הקול שלך,
עם הדוגמאות שלך.
זה חשוב, זה נחוץ, זה ידע.
📢 אל תפקירו את השטח
אנאבלה: וכאן אני רוצה להגיד
שוב, אני בקהילתי נמצאת של אנשי ונשות טיפול,
אני רוצה להגיד לכל המטפלות
המדהימות שלמדו, שיש להן הכשרה, תארים, ניסיון, רישיון,
ואנחנו, כשאנחנו לא עושות את זה, כשאנחנו לא מפתחות את התוצר של הניסיון שלנו, פלוס העבודה, פלוס התשוקה,
פלוס התרומה, אז אנחנו משאירות את השטח להרבה מאוד אנשים ונשים שלא יודעים הרבה,
אבל יש להם הרבה, לא רק אומץ, אלא חוצפה.
ומאוד, הם למדו שיווק, הם דווקא טובים מאוד בשיווק. אוקיי, כל מה שאנחנו קוראים היום ידוענים או משפיענים, ובאמת,
ואנשים עוקבים,
עשרות אלפי עוקבים, או מאות אלפי עוקבים, והמסרים הם, אנחנו מסתכלים על זה,
ואנחנו אומרים "אבל
אני יכולה, יש לי יותר ידע, יותר עומק, אני יכולה לתת משהו בצורה אחרת, בשפה אחרת",
אז אל תשאירו,
אל תפקירו את השטח, כי יש צורך.
ואני קופצת לנושא אחר, תגיד אם זה מתאים, שבינתיים, כי עברו 3 שנים מאז,
כאילו הקורונה הייתה ביג בנג של ה-industry of education, אנשים מתרגלים,
וגם אם הם רוצים לייב בסוף,
מאוד נוח לאנשים ללמוד בזום,
אז יש לנו עדיין בכל זאת את הדבר הזה.
זה שהתעשייה השתנתה ברמה כזאת
שזה לא כל כך מחפשים אותנו.
זאת אומרת, היום האדם לא יושב בבית ואומר "מה אני רוצה ומה
אני צריך?",
אלא הוא בוחר ממה שמגיע לפיד שלו.
כאילו, יש אתה,
זה כבר לא אדם, ושם אתה נכנס, אגב,
אם תהיתם מתי ישעיהו נכנס לתמונה, תכף אני אספר לכם את הסיפור המופלא של ההיכרות שלנו,
וזה של איך אנחנו מספרים את
הסיפור של מה שיש לנו להציע.
ישעיהו: אני חושב שנגעת פה במשהו שהוא…
נגעת פה במוסכמה שיווקית. לא יודע אם שמת לב, כי זה עולם שאני בא ממנו.
המוסכמה השיווקית אומרת ככה:
אתה רוצה להיות מפורסם? קודם תכריז שיש לך משהו ואז תבנה אותו.
כאילו זה הולך ככה:
קודם תעשה מחקר שוק, תראה שיש ביקוש, ואז תכריז,
ואז תעשה אותו.
🎭 35:00 – למה מטפל חייב להסכים להיות בפרונט כדי להשפיע באמת
💡 בקצרה: ישעיהו ואנאבלה דנים במוסכמה השיווקית של הכרזה על מוצר לפני בנייתו, וכיצד היא מתנגשת עם האתיקה הטיפולית. אנאבלה מספרת על הקושי שלה למכור וובינרים בהתחלה, כיוון שנתנה יותר מדי תוכן במקום טרנספורמציה של רעיון.
ישעיהו: זאת אומרת, זה ממש מוסכמה שיווקית,
זה לא הדבר שכאילו אחד או שניים, הרבה מאוד אנשים פועלים ככה.
אגב, זה אחד הגורמים שמאפשרים
למשווקים להתגבר על עכבות.
כי ברגע שהכרזתי,
סגרתי את דלתות המילוט, אני עכשיו חייב, אני אוציא את הקבוצה הזו.
אנאבלה: כן.
ישעיהו: ואצל מטפלים זה נוגע, זה סוג של חוצה בצורה מאוד חזקה את גבולות האתיקה.
אנאבלה: נכון.
אני רואה בזה שרלטנות.
ישעיהו: כן.
אנאבלה: אמרתי לך שפעם ראיינו בחדשות כוכבת ילדים, לא נגיד את שמה, אבל היא אמרה,
זה היה כמובן כתבה שיווקית,
והיא אמרה "היה לי אולם מלא ועוד לא הייתה לי הצגה", והיא אמרה את זה בכזאת גאווה.
שוב, לא שה…
כשהייתה ההצגה זה היה ברמה שאני למשל לא הייתי מסננת,
לא הייתי לוקחת לא את הילדים ולא את הנכדות שלי למוצר הזה, אבל יש הצלחה.
🩹 ייעוד מקצועי מגיע מפצע
אנאבלה: אז אל תשאירו את
השטח, בואו תחפשו את הייעוד הזה שכמעט תמיד מגיע מפצע.
בכלל, באופן כללי, ייעוד מקצועי מגיע מאיזשהו פצע, משהו שאני רוצה לתקן בעולם או לראות בעולם או להוסיף לעולם.
הדבר הבא יהיה מה יש לי לספר
ומה יש לי לחדש, ולכל אחד יש משהו, כי כל אחד עשה דרך אחרת ולמד משהו.
ואז מתחיל העסק, בעצם מה אני יכולה לתת,
כאילו שזה סדנה או קורס דיגיטלי או מדריך או משחק או קלפים או משהו, שיטה.
שאני מוכרת לעולם, וכאן מתחיל הנושא של לתקשר את זה.
📉 קושי במכירת וובינרים
אנאבלה: וכאן בעצם לי הייתה,
הייתי צריכה לעשות פריצת דרך מאוד מאוד גדולה, כי
אני יצאתי מתוך הנחה שאני
מאוד טובה בהרצאות, אני מוזמנת להרבה יותר הרצאות מאלה שאני יכולה להגיע בפועל,
ואני חשבתי שאני אתן, נגיד בוובינר,
אמרתי "אני אתן שיעור לדוגמה של הקורס".
אני נותנת את השיעור הראשון של הקורס,
ואנשים יראו כמה שזה מדהים, הדבר, יכירו אותי ויראו שזה גם עמוק וגם מצחיק וגם מועיל, ויבואו.
ולא באו.
ויקנו. והמוניהם באו ויקנו.
ושם כאילו לא הבנתי. אחר כך אתה הסברת לי את זה, שאנשים אמרו "אוקיי, I'm good, קיבלתי משהו בעל ערך,
בינתיים אני לא צריך עוד משהו".
ו שאני לא יכולה לתת את התוכן עצמו, את האיך לעשות את זה, בוובינר.
כאילו שמה שאני צריכה לעשות
בוובינר זה טרנספורמציה של הרעיון של למה צריך את זה, שזו טרנספורמציה בפני עצמה וערך עצום שניתן, אבל בלי הכלים,
התכלס, בשביל זה צריך לבוא לקורס ולשלם.
💸 נפילה כלכלית
אנאבלה: ואני הגעתי אליך,
זה חשוב לי להגיד למאזינים שלנו, בשפל מאוד גדול, כי אני התחלתי את המיזם הדיגיטלי,
שזה אומר קמפיינר והשקעה ושיווק ממומן, ואז צריך,
תדעו שיש המון המון מינויים שצריך לעשות מנוי למערכת דיוור, ומנוי לאוטומציה,
ומנוי למקום שאני מאחסנת את הסרטונים, שעכשיו החלפתי,
אז אני לא אתן קרדיט לחברה שממש עשתה לי תרגיל לא יפה.
ישעיהו: לא רק לך.
אנאבלה: באמת?
ישעיהו: זה, אוקיי.
אנאבלה: אז ואז היה, זה לא שלא היו הכנסות,
היו הכנסות מדהימות, יותר ממה שהיה בפרקטיקה של הרצאות וטיפולים וכן הלאה, אבל לא היה רווח.
כאילו היה, זה פשוט… הייתי פשוט צינור שהכסף עבר למלא.
אני הגדרתי את זה, כדי להגיד את זה הכי קשה, אמרתי "בעל העסק הוא כמו כלב מלא קרציות", אלה שמוצצות את הדם.
לא חס וחלילה שהספקים שלי היו
מוצצי דם, אבל הרגשתי שלא נשאר לי כלום.
ואז כמעט נטשתי. חייבים להגיד את זה, אני ממש אמרתי "די, אני מפסיקה עם זה, אני לא עומדת בזה".
וגם אחד הדברים שהיה לי מאוד קשה, וזה בגלל האופי שלי,
זה שעושים קמפיין ומשקיעים הרבה כסף שאנשים יגיעו לוובינר,
ואז שבוע לפני הוובינר פתאום
עבר לי רעיון בראש שאולי יכולה להיות הפסקת חשמל
ואני כרגע השקעתי אלפי שקלים בלהביא אנשים לוובינר.
ואז קיבלתי פעם ראשונה בחיים שלי התקף חרדה. הבנתי שיש המון דברים שלא תלויים בי,
שלא נדבר בארץ על אירועים שגם קרו אגב אחר כך,
שפתאום היה לי וובינר בלילה קשה. או היה לי וובינר ב-9 לאוקטובר, ב-23, שכמובן לא התקיים.
🕊️ 40:00 – הרגע שבו אנאבלה הייתה בנפילה ונאספה "בנס"
💡 בקצרה: אנאבלה מספרת על רגע של נפילה עסקית ורגשית, שבו כמעט נטשה את המיזם הדיגיטלי. היא חשה חרדה מהשקעות כספיות גדולות ודברים שלא תלויים בה, אך נאספה על ידי לקוח שהאמין בה.
אנאבלה: אז הדברים האלה כן קרו, אבל כבר הייתי עם יותר רסיליאנס.
ומה שקרה זה שאותי בעצם אספו. ממש הייתי בנפילה, וכמו בסרטים המצוירים שמגיעה איזו ציפור
או מטוס שאוסף את המישהו בנפילה טוטאלית,
וזה היה לקוח שלי, דניאל.
💬 40:20 – המשפט ששינה לה את הקריירה
💡 בקצרה: לקוח של אנאבלה, דניאל, אמר לה שהשיטה שלה חייבת להגיע לכל הורה, והוא ושותפיו עזרו לה כלכלית לשכור קופירייטר. כך נפגשה עם ישעיהו, שהחל ללמד אותה שיווק וקופירייטינג.
אנאבלה: הוא מעדיף להישאר בעילום שם ולכן אני לא אומרת שם משפחה,
אבל דניאל היה הורה בתוכנית ההורות שלי והוא אמר לי: "אנאבלה, הדבר הזה חייב להגיע לכל הורה בארץ ובעולם",
ואז הוא אמר: "איך
אני יכול לעזור לך?".
ואז הוא והשותפים שלו, ארבעה שותפים – אוריאל, טל, נדב ודניאל – התחילו פשוט לעזור לי.
עשו לי שיחות,
אנשים עם נשים שיש להם משאבים, עשו אקזיט, והם שילמו לי עליך. זאת אומרת, אחת המתנות שקיבלתי, אמרו לי:
"אנחנו נותנים לך כסף, מה את צריכה?".
✍️ הצורך בקופירייטינג
אנאבלה: ואמרתי: "אני צריכה קופירייטינג".
כי בעצם מה שהבנתי זה שהשפה
והמסרים שמלמדים הם לא המסרים ולא השפה שמביאה לקוחות.
וככה נפגשנו, וככה…
למה נהיינו חברים? אולי גם בגלל שבפעם הראשונה התנפלתי עליך, כי אני באתי כבר…
הייתי כל כך במצוקה, ואתה התחלת לעשות טבלה תוך
כדי השיחה שלנו, ואני התחלתי לצרוח עליך, ואמרת: "אוקיי, אני עוצר את הפגישה, אני בודק".
אמרתי: "טוב, הוא שולח אותי לעזאזל כמו שמגיע לי", כי הייתי…
ואתה חזרת אליי. אמרת: "לא,
לקוחה במצוקה, אני צריך להבין איך לעזור לה".
ואז ההסכם הראשון שלנו היה
שאתה תלמד אותי לכתוב בצורה יותר שיווקית, ואחרי שלוש פגישות אמרתי לך: "עזוב אותי, ואימא שלך תכתוב את זה".
🤝 42:00 – למה רגע אחד של תמיכה מבחוץ יכול להציל קריירה שלמה
💡 בקצרה: אנאבלה מספרת כיצד ישעיהו שינה את אחוזי ההגעה לוובינרים ואת אחוזי הקנייה שלה, וכיצד הוא הציג לה אנשים נוספים ללמוד מהם. ישעיהו מדבר על שליחותו לעשות שיווק שמתחבר לאנשים ועושה להם טוב.
אנאבלה: וככה שנתיים,
אני חושבת, שכתבנו.
בסופו של דבר, אתה מורה שלי,
אתה מאמן שלי, ואני רוצה שתשמעו – 40 הפרקים הראשונים של
הפודקאסט הזה הם קורס מטורף בקופירייטינג, שאתה נתת, ומבחינתי זאת הייתה נקודת מפנה.
40 הפרקים הראשונים של הפודקאסט הזה הם קורס מטורף בקופירייטינג, שאתה נתת, ומבחינתי זאת הייתה נקודת מפנה.
אנאבלה שקד
ישעיהו: תודה רבה.
אנאבלה: כאילו עשית באותה תקופה שני דברים:
אחד זה פשוט אחוזי הגעה של אנשים לוובינארים, ואחוזי הקנייה השתנו לגמרי.
אתה גם הצגת לי…
יש פה נדיבות שאין דברים כאלה, שתדעו כולם,
שהצגת לי גם עוד אנשים שלמדתי מהם איך לשכלל את הוובינאר ואיך לשכלל…
וגם כל מה שאתה נותן גם היום, בטח בפרקים האחרונים שעשית סולו, שממש הם הרבה מאוד משאבים שעוזרים לשכלל.
כאילו, אחר כך נגיע אולי לנושא הזה של ה"לשכלל".
🎯 שליחות אישית ושיווקית
ישעיהו: זה השליחות שלי, את יודעת, כל אחד והשליחות שלו.
אנאבלה: נכון.
ישעיהו: השליחות שלי זה לעשות שיווק שמתחבר לבן אדם עם מי שהוא ומה שהוא רוצה.
עושה לו טוב, עושה טוב לו ועושה טוב למי שסביבו,
במעגלים כמה שיותר גדולים.
אני גם עושה איזה תודות, שאת יודעת, אני… יש לי… פעם אמרת לי משהו שמבחינתי… אמרת לי הרבה דברים משמעותיים.
אחד מהם שאם אתה רוצה לדעת למה בן אדם מצליח, לך למאמן שלו.
יש לי מאמן, קוראים לו פטריציו פאולטי. אני… אני לא מפסיק ללמוד ממנו כבר 27 שנה. אז אני חושב… אני באמת…
אני מרגיש…
אני גם מרגיש כמו שליח של עצמי ואני מרגיש גם גם חלק ממה שהוא עושה, שזה פשוט לעשות,
להביא אור לעולם המאוד בקושי הזה.
כן, אז אני לא מיסיונר,
אני עושה את הדברים בצורה מפוכחת. כל אחד מקבל את מה…
מנסה לפחות, מנסה לתת את מה שמתאים לבן אדם, ואין מאושר ממני שזה מה שקרה לך וקורה לך, כי בעיניי, מה שאני רואה,
שאת כל הזמן ממשיכה לגדול. זאת אומרת, זה לא שעשית…
עבדנו יחד, ואמרת: "אוקיי, יאללה, אני…", אלא לקחת את זה, ואהבת את זה,
ואת כל הזמן גדלה וצומחת,
וזה נורא נורא משמח. גם מה… כי את בעיניי בשליחות, ואת עוזרת לאנשים.
ואני כל הזמן חושב… יש לי את המחשבה, וכל פעם שאני חושב עליך, אני אומר: "איזה…", כמה מאושרת את יכולה להיות,
כשתביני שגם בעזרת העזרה שלך יותר אנשים, יותר טוב להם.
ולא בקטנה,
זה פשוט יותר טוב להם ביומיום. איכות החיים שלהם, רמת החיים שלהם,
היחסים שלהם בתוך המשפחה, יותר טוב להם. בואי, זה מה שנולדת לעשות. אז תודה רבה לאנאבלה, איזה כיף.
אנאבלה: תודה רבה.
זה לגמרי מניע אותי. זאת אומרת, את יודעת…
❓ שאלות למטפלים על וובינרים
ישעיהו: אני רוצה רגע לשאול,
אפשר לשאול אותך עוד כמה שאלות ככה?
מה היית אומרת למטפלים שכבר עשו וובינארים אבל לא הצליחו למכור כמעט כלום?
או כלום, או כמעט כלום, או בוובינאר הראשון, שני-שלישים מכרו משהו,
כי יש איזו קהילה סביבם שכבר
רצתה שהם רק יציעו משהו ואז זה נגמר.
כי בעצם מה שהם עשו זה, מה שקראנו לו "הצעה צפרנית".
אנאבלה: כן.
ישעיהו: כאילו לקחו הרצאה, מה שאת עשית בהתחלה, לקחו הרצאה, הדביקו מכירה בסוף, או לאורך הדרך מצאו, שמעו כמה דברים,
הכניסו בפנים, ערבבו טוב טוב את הסלט, הגישו ופיללו לטוב.
אנאבלה: כן.
ישעיהו: אז מה היית אומרת?
אנאבלה: יש הרבה מה לעשות. אני תמיד… זה לא אולי פופולרי, בגלל שזה החלק המקצועי,
אני קודם כל בודקת עוד פעם את המוצר.
מה שיש לי לתת הוא טוב?
הוא נחוץ? זה פה אני יכולה להגיד שעשיתי הרבה שינויים, ואני עדיין עושה שינויים במוצרים עצמם.
למשל, אפילו את "אתגר ההורות",
בהתחלה קראתי לו "פרויקט הורות", וחשבתי שזאת הברקה כזאת,
במקום פרויקטור – "פרויקט
הורה". זה לא מדהים? כאילו… מסתבר שבשבילי פרויקט זה הדרך הקלה,
המקסימה והמהירה ביותר להשיג תוצאה שאני רוצה,
אבל אנשים קיבלו את זה "פרויקט" כמו תיק, וזה לא עבד. ואז העברנו את זה ל"אתגר ההורות". שעכשיו גם דיברתי…
לא מזמן הצטרף אליי בצורה יותר צמודה מישהו שעוזר עם המכירות אחרי הוובינר,
ואז הוא אומר:
"השם של ההרצאה לא טוב, 'לפצח את אתגר ההורות',
צריך משהו שההורה מתחבר", אז יש מצב שהוא גם ישתנה. אז קודם כל המוצר עצמו: המוצר, השם שלו, האופן שהוא מוגש. מוגש.
ואחר כך מבחינת הוובינר, יש נוסחאות,
יש דברים שאנחנו צריכים ללמוד, כאילו איך עושים. אם הייתי… ממש…
קודם כל אני צופה עד היום בוובינארים של הרבה אנשים,
ואין וובינר שאני צופה שאחר
כך אני לא עושה שינוי בוובינר שלי,
כי יש משהו שראיתי או שמעתי שגורם לי… אני אומרת: "אפשר לשכלל את זה".
אז ממש לא להתייאש.
כאילו יש… שלא תחשבו שנכון שהיום לוובינארים שלי מגיעים מאות ואלפי אנשים.
כאילו יש לי בעיה שהזום מוגבל ל-1,000 ואני לא כל כך טכנולוגית,
עוד לא במוד של לעבור לוובינארים של עוד אנשים כי זה קשה לי. אבל אתם חושבים שלא היו וובינארים שהגיעו עשרות?
כאילו, ברור שכן. וזה חשוב, ההתמדה היא חשובה מאוד. אנחנו…
יש לנו משהו חשוב שצריך להיות שם בעולם, אנחנו מספרים את זה, אנחנו נותנים ערך, אנחנו כותבים על זה,
אנחנו מופיעים ואנחנו אוספים אנשים שרוצים לשמוע את מה
שאנחנו רוצים לתת, ויוצרים משהו שנקרא מגנט לידים, שזה בעצם מוצר חינמי שאנשים מוכנים להשאיר לנו מייל
כדי לקבל אותו. והאנשים האלה,
אנחנו מתחילים לשלוח להם ניוזלטר. אני שולחת פעם בשבוע, יש אנשים ששולחים יותר.
הייתה תקופה שעשיתי את זה פעם בחודש, זה היה גדול עליי לייצר תוכן איכותי.
זה לוקח לי כמה שעות כל שבוע, שתדעו שהמסר הקצר שאתם מקבלים בניוזלטר זה משהו עם המון
מחשבה והמון אהבה שנכתב,
ואני שולחת מסר עם תוכן והצעות, מהם הוובינארים או הסדנאות שיקרו החודש או השבוע.
אז זה מה שאני שולחת היום
ל-50,000 איש, ושוב מגיעים, פותחים אחוזים מסוימים, לפעמים 10 אחוזים, לפעמים 30 אחוזים.
זה הרבה תלוי בכותרת אולי שהצלחתי לייצר, אם הצלחתי לייצר סקרנות לקרוא את המייל,
ולכן אנחנו צריכים להגדיל את רשימת המיילים.
ואת הוובינארים… אם אף אחד עוד לא עבד איתכם על וובינאר, אז ישעיהו הוא כתובת מצוינת,
כי יש לו המון המון המון
ניסיון בוובינארים, וזה באמת… יש שיטה. יש שיטה שאנחנו מעבירים את הלקוחות שלנו טרנספורמציה של חשיבה.
ואחד הדברים שאמר לי דניאל,
הספונסר שלי, שכל כך באמת בלעדיהם לא היינו עושים את השיחה הזאת,
אז הוא אמר לי שהוא חשב… היו לו שלושה ילדים קטנים,
זאת אומרת הוא הרוויח הכי הרבה מ"אתגר ההורות",
והוא היה בטוח שבילדות המוקדמת כל מה שצריך זה לפנק את
הילדים ולתת להם כל מה שהם רוצים, ואחר כך בגיל ההתבגרות אז נחנך אותם.
ומה שעשה לו הדבר של להבין
שהשנים הראשונות לחיים הן הטירונות של החיים, המכינה של החיים ולא קייטנה, זה שינה לו עד כדי כך את תפיסת ההורות,
שהוא הבין עד כמה הוא קלקל את את הילדים על ידי נתינת יתר, ושינה את החיים.
זה שינה את הבית, הילדים הפכו להיות הרבה יותר… הכל הופך… זה מה שקורה ב"אתגר ההורות".
אז זאת הטרנספורמציה שצריכה להיות. אני לא אומרת לו איך לעשות את זה,
אני אומרת לו שיש לך שנים מעטות להשפיע על ה-DNA האישיותי של הילדים. אז זאת הטרנספורמציה.
אני אומרת למטפלים שלא לטפל בנושא של התפקוד של מטופלים
לצד הבעיות הנפשיות, זה פספוס של תהליך טיפולי. ו-once הם מבינים את זה… יש…
נגיד את זה במילים של ראסל ברונסון, אחד האנשים שעושה מיליונים מכל וובינר שלו,
אז הוא אומר: "אני צריך בעצם לשכנע ברעיון אחד שאם הם מקבלים אותו", במילים של ברונסון:
"They have to give me money". כאילו, הם חייבים לשלם עליו.
כי אם הצלחתי להעביר את הטרנספורמציה הזאת,
אז אנשים חייבים את זה.
מהוובינארים שאנחנו עושים, וגם עבדת ביחד שאני עושה עם נועה, הבת שלי, בנושא של סטרס,
אז להבין שסטרס הוא לא משהו
שהוא לא נעים. סטרס הוא מחלה שמחוללת מחלות,
ובמחלות מטפלים.
אם אנשים מבינים את זה, הסטרס הוא הנקודה האחת שאם
אני אשחרר אותה ישתנו כל כך הרבה דברים בחיים שלי, אז הם חייבים לבוא לסדנה כי אין דרך אחרת טובה יותר,
מהירה יותר וקלה יותר לאזן את
הסטרס לטווח ארוך, אוקיי? שזה המוצר עצמו. אז זה בעצם הרעיון.
כאילו אני הופכת את המוצר
שלי: מה הרעיון האחד שאם אנשים יבינו אותו,
שאם הם יקבלו אותו…
ולא כולם יקבלו אותו. רוב… תדעו שבכל וובינר, ולי יש אחוזי המרה שנחשבים מעולים בוובינר, אחוזי הגעה…
אחוזי הגעה. גבוהים מאוד. גבוהים מאוד.
כן, שאפילו כמה יועצים לא מזמן אמרו להם: "אני לא יכול לשפר לך את האחוזים האלה,
זה נחשב מעולה". אז תזכרו את זה, זה לא כולם קונים. יש מישהי שלמדתי ממנה המון, אוסטרלית בשם דניס דאפילד- תומאס,
שהיא אומרת… כי היא מאוד חמודה, אז היא אומרת:
"Don't start a business before you understand this". זאת אומרת:
"אל תתחילי את את ה-business לפני שאת מבינה את זה, Not everyone will be your client".
כאילו, לא כולם יהיו הלקוחות שלך. והיא מדברת על אחוזי המרה, תקשיבו טוב, שנחשבים טובים בתעשייה, של 2%.
מכירה ל-2% של הנוכחים זה נחשב טוב.
אגב, אני צרכתי מדניס המון
דברים. קניתי ספר, כי היא קיבלה ממני כסף על שני ספרים שלה,
אבל לא נרשמתי אף פעם לתוכנית שלה.
ושמעתי פודקאסטים, ועשיתי…
יש לה שאלון מקסים, ואני… וכן הלאה. היא מולטי-מיליונרית מה-2% שכן קנו, לא אני.
🎁 52:10 – למה מטפלים נוטים לתת יותר מדי – והיכן זה דווקא פוגע בקהל
💡 בקצרה: אנאבלה מדגישה את חשיבות בדיקת המוצר ושכלולו באופן מתמיד. היא מספרת על שינויים שעשתה בשמות מוצרים ועל חשיבות ההתמדה בוובינרים, גם כשהם מגיעים לעשרות צופים בלבד.
ישעיהו: אז אני יכול רק לומר, אני אוהב להפריך מיתוסים, כי לפעמים המיתוסים מאוד מאוד שגויים.
אם מישהי אומרת 2% זה טוב,
יכול להיות שהיא צריכה לשפר את הוובינר, את יודעת? כי אולי היא תגיע ל-2.2 אחוז, אולי היא תגיע ל-12 אחוזים,
את יודעת. אבל פה זה מקום שלפעמים נורא טוב לנו, אז אנחנו…
למשל, את כשמאוד טוב לך את לא מפסיקה לחקור.
אנאבלה: הרבה אנשים,
כשמאוד טוב להם, מפסיקים לחקור. עכשיו, אני לא יודעת,
ואני גם לא מתיימרת. יש לי… אני שומעת, כאילו, אנשים שאני לומדת מהם, כמו רייצ'ל רוג'רס ודניס,
וזה נשים שבאמת שברו את כל
תקרות הזכוכית האפשריות. אני יכולה להגיד שגם בביזנס שלי, הסיבה שאני מחפשת את הקפיצה הבאה, זה שאני אומרת:
"זה הולך מאוד טוב, אבל זאת לא התפוצצות".
כאילו, זה עוד לא עברנו… כאילו, ברגע שאני אעבור את המשוכה הזאת ממאות לאלפים, אז יש את הדבר הזה ש…
את יכולה לעבור את זה. אבל תדעו שזה עניין…
מה שאני עושה עכשיו, אגב, אני שומעת… אני מכורה לספרים קוליים, ואני שומעת ספר ספרות,
ספר פסיכולוגיה וספר שיווק.
ישעיהו: וואלה.
💡 עצה ששיפרה מכירות
אנאבלה: ממש בסדר הזה, ואני לא מוותרת.
והיום, בגלל שאני יודעת כל כך הרבה כבר על התחום הזה, אז ספר לפעמים נותן לי רק רעיון אחד נוסף של שכלול.
אז אל תחשבו שתבואו למישהו,
היועץ הבא שכולם לא יודעת למה
החליטו שצריך לשלם להם 30, 40 או 50 אלף שקל
ואז הם יעשו את כל הזה. זה לא ככה. מייצרים מוצר,
מתחילים לטפח קהל על ידי לתת ערך משמעותי ולהציע הצעות יש עצה שאתה נתת לי,
עצה אחת ששיפרה את אחוזי המכירה בצורה מטורפת. אתה זוכר מה היא הייתה?
ישעיהו: האמת, אני אשמח שתזכירי.
💰 בונוסים נכונים
אנאבלה: כן, אז יש… ראסל ברונסון אומר שיש איזושהי שיטה
שכולם מדקלמים אותה, שאומרים "הערימה". מה זאת הערימה הזאת? נכון, או "עריקה"? אני לא זוכרת.
ישעיהו: אני קורא לזה "המערום".
אנאבלה: המערום, מאוד נפוצה. בסוף הוובינר בעצם אומרים: "זה עולה ככה ואתה מקבל בונוסים בשווי של לפחות…",
ראסל אומר פי 10 ממה שאדם משלם. זאת אומרת, אם אדם משלם 2,000 שקל,
אז הבונוסים יהיו בלפחות 20,000 שקל, ואדם ירגיש ש"וואו, איזה מציאה".
ואז באמת דוחפים לך בונוסים שאתה לא צריך, שאין לך זמן לראות אותם,
שהם לא בהכרח רלוונטיים וכן הלאה. ואז יום אחד אתה אמרת לי שהבונוס צריך לענות על התנגדות.
זאת אומרת שהבונוס שאני נותנת
הוא התשובה למשהו שאדם אומר לעצמו. ניתן דוגמה מעולם ההורות ודוגמה מעולם הטיפול. בעולם ההורות, מה ההתנגדות?
אני לא מדברת על ההתנגדות הפנימית העמוקה, כן? אבל התנגדות על פני השטח,
מה הורה יכול להגיד?
"אין לי זמן", אוקיי? אז יצרתי מדריך שנקרא "חופשיים בלילה",
שמלמד ב-5 דקות איך להיפטר מהילדים עד 8:00 בערב.
זאת אומרת, אשכבה והרדמה ושישנו כל הלילה, אוקיי?
אז הבונוס הזה אומר:
"אין לך זמן לראות את ההרצאות שלי, שעשיתי אותן הכי קצרות, הכי מהנות והכי… זה בערב?". אז אני אעזור לך.
הילדים, במקום שיהיו עד 10:00 בלילה וירדימו אותך,
אם ב-8:00 אתה פנוי ויש לך
חיים אחרי שהשכבת את הילדים, אז זו דוגמה של בונוס שעושה הבדל. ולא סתם עוד משהו, עוד הרצאה חינם,
שיש לי מאות הרצאות שאני יכולה לדחוף ולהגיד: "קח הרצאה על רגשות,
קח הרצאה על לא יודעת מה".
🔄 57:12 – בוובינר אנחנו לא רוצים לתת עוד תכנים – כדי להפוך ללקוחות הצופים צריכים שינוי התנהגות מיידי
💡 בקצרה: אנאבלה מסבירה שבונוס צריך לענות על התנגדות ספציפית של הלקוח, ולא להיות סתם תוכן נוסף. היא נותנת דוגמאות לבונוסים שפיתחה, כמו מדריך 'חופשיים בלילה' להורים, וקורס 'Thrive' למטפלים, שנועדו להתמודד עם התנגדויות כמו 'אין לי זמן' או 'אין לי כסף'.
ישעיהו: כן, בדרך כלל.
אנאבלה: למטפלים יצרתי… פעם יצרתי את אתגר "איך להרוויח
10,000 שקל ב-10 ימים", והנושא אצל מטפלים זה נושא של כסף הרבה פעמים, של "די, אני לא יכולה עוד השקעה ועוד הדרכה".
ואז אני יצרתי,
בזכות היכולת האימונית שלי, לי את הקורס הזה, Thrive,
שעכשיו הוא גם מוקלט
ואני בוודאי אתן אותו כבונוס לקונים של הקורסים הבאים
המקצועיים, שעוזר לכם לעשות כסף. ואני אומרת להם:
"אני עושה את הקורס הזה כדי שיהיה לכם כסף לשלם לי".
כאילו, מה שתעשו עם העודף לא כל כך מעניין אותי, אבל שלא יהיה… שלא יהיה מחסום שישלמו.
אחר כך יש כמובן התנגדויות יותר עמוקות. למשל, הנושא הזה אצלי למשל בטיפול,
השבוע בהליכה פתאום עליתי על
משהו נורא נורא חשוב, שהתנגדות גדולה זה של: "טוב, אבל זאת אנאבלה, אני לא כזאת, אין לי כזה כישרון, אין לי כזה…".
וזו התנגדות שאני מראה… כאילו,
ועל ידי אגב סיפורים של לקוחות, על זה שליאל, מטפלת צעירה, אומרת לי: "יש לי רשימת המתנה מאז שאני לומדת אצלך".
ואז אני מראה להם שזה לא… אני יכולה ללמד את זה,
זה לא רק אצלי הדבר הזה. ועל השבוע חשבתי על משהו אפילו עוד יותר עמוק, ועל זה שמטפלים לא מחויבים לתוצאות.
תמיד מזכיר לי את ההבדל בין אנשי מכירות לאנשי יחסי ציבור.
אתם יודעים מה ההבדל בין אנשי מכירות לאנשי יחסי ציבור? אנשי מכירות אומרים: "אנחנו נשקיע את זה,
ואז מצפים לתוצאה הזאת, וזה צריך להביא כמה זה".
ואנשי יחסי ציבור אומרים: "אנחנו ננסה, אנחנו נשתדל, אנחנו לא יכולים להבטיח שום תוצאה,
אנחנו נדבר איתם".
כאילו, זה עולם לגמרי שלא מחויבים לכלום. כאילו, אם זה קורה זה יופי, אבל הם לא…
כאילו, אם תדברו עם אנשים, זה ככה עובד.
ואני חושבת שמטפלים במובן הזה, שכנעו אותנו שזה סבבה להיות יחסי ציבור.
"כשאנחנו נראה, זה תהליך, נראה איך זה מתקדם, נראה אם זה עובד". ומה שאני מלמדת מטפלים זה to deliver.
כאילו, טיפול צריך להתמיד,
וצריך לעשות את זה מהר.
ואם לא, מתבזבז בו לא רק כסף
והזמן של המטופלים, שזה המחיר הנמוך שהם משלמים,
מה שמתבזבז זה הטיפול שלא
היה. זה הטיפול שהיה צריך להיות ולא קרה, שהוא לא יהיה אף פעם. ואמרתי: "וואו, זה אני בעצם אומרת למטפלים,
קחו אחריות או השפעה על התוצאות יותר".
אגב, תבינו שבטיפול חלק גדול מהתוצאות תלויות במטופל, לא במטפל. לא רוצה לקחת אחריות על המטופלים.
זה shared responsibility, אבל מהצד שלי
אני רוצה לדעת שאני חשבתי,
מה דעתך אגב, בוא נתייעץ כבר אם אתה אתה המאמן שלי,
על ההתנגדות הזאת. על איזה שמץ שאומרים, זה יכול להיות התנגדות כזאת של ולתת מענה למחשבה הזאת.
💔 60:10 – למה טיפול שלא נעשה הוא הפגיעה הכואבת ביותר בתהליך
💡 בקצרה: אנאבלה וישעיהו דנים בחשיבות של מחויבות לתוצאות בטיפול. אנאבלה טוענת שטיפול צריך להתמיד ולעשות את זה מהר, וכי טיפול שלא נעשה הוא הפגיעה הכואבת ביותר. ישעיהו מציע שמטפל שמציג מסלול טיפולי ממוקד עם תיאום ציפיות ברור יקבל יותר לקוחות.
ישעיהו: איזו?
אנאבלה: את תיארת כמה.
ישעיהו: איזו מחשבה?
אנאבלה: איזו ספציפית? שפתאום זה להגיד שהטיפול שלי עוזר,
או שאני מחויבת לתוצאות,
ואם אני מחויבת לתוצאות, אני גם לא אמשיך טיפול של חודשים
או שנים בלי שיהיו תוצאות.
ישעיהו: אני חושב שמטפל שאומר את זה, אני אסתכל בעיניים שיווקיות,
הוא פשוט יקבל יותר לקוחות. כי אם אני אומר לבן אדם: "תקשיב, יש לנו פה מסלול מאוד מסוים, הוא בא לפתור בעיה מסוימת,
הוא בא להביא אותך מא' לב' במספר מפגשים מסוים,
הטווח הוא כזה וכזה". לרוב, אני לא מתחייב לו בכתב: "בוא, תוך שלושה מפגשים, הנשמה שלך תפסיק לייסר אותך", זה לא,
אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו אומרים:
"הדבר הזה שמטריד אותך ומונע
ממך לישון בלילה, שנת הלילה שלך תוך שבועיים, שלושה, חודש, היא תשתפר",
כי זה מה שאנחנו עושים,
זה מה שאני יודעת לעשות. כן.
אנאבלה: כן, זה כמו שאני… זה אפילו לא ברזולוציה הזאת, אבל עדיין יש, זאת אומרת,
הטיפול יעבוד ומהר, וזה ברור שאם אתה תדע לעבוד באופן שאני עובדת, שאני בגדול, אם מישהו לא מבין על מה אני מדברת,
אז כמו שסיפרתי לכם, אני הייתי שנים התבוננתי בלי שאני יודעת שאני עושה מחקר.
כאילו, זה היה מאוד שיטתי, ולכן אני יכולה,
אחרי שעשיתי דוקטורט ואני יודעת מה זה מחקר איכותני, אז זה מה שעשיתי.
שאני, אמרו לי:
"טיפול זה תהליך", ואני התמקדתי ברגעים שעושים נקודת מפנה בתהליך, אוקיי?
שהבנתי שהטיפול הוא תהליך, אני מסכימה עם זה,
אבל פריצות הדרך בתהליך קורות ברגעים, ואני רוצה לחקור ממה עשויים הרגעים האלה.
ולכן אני היום אומרת שלא צריך
הרבה זמן, צריך הרבה נקודות מפנה. ואני מפתחת את השיטה, את האופן של תקשורת עם מטופל שעושה את ההתמרה.
אני עושה את זה הרבה פעמים בפגישה אחת ולכן הסיכוי שהפגישה הזאת עושה משהו,
החומר הפעיל בפסיכותרפיה הוא הרבה יותר גדול בכל פגישה.
אז זה ברור שזה מביא לתוצאות טובות יותר וללקוחות שממליצים.
אנשים אגב ממליצים כשמקבלים יותר ממה שהם ציפו,
אז הם מרגישים אפילו חייבים, שהם חייבים לך ולכן הם ממליצים לאנשים אחרים,
אבל חשבתי שלמטפלים הרעיון של
להגיד על עצמי או לחשוב על עצמי שאני מחויבת לתוצאות הוא
חתיכת קפיצה מחשבתית שזה לא מורגלים לזה. כאילו אנחנו בעידן ה"בוא נראה",
אנחנו נתחיל תהליך ונראה. זה עובד, טיפול עובד בגדול, שוב, זה נותן משהו בגלל שאנשים מטפלים, אין להם מקום,
בטח בשנתיים האחרונות שכל המדינה הזאת ברצף אינסופי ובטראומה. אז יש…
זה לא קשה שתהיה לך רשימת המתנה.
💡 63:10 – מה מייצר רגע התמרה אמיתי (זה לא משך התקשורת)
💡 בקצרה: ישעיהו מדגיש את חשיבות תיאום הציפיות עם הלקוח כדי להבין מה הוא רוצה ומה ניתן להשיג. הוא מתאר את תהליך הליווי שלו לוובינרים, הכולל תיאום ציפיות ברור לגבי התהליך והתוצאות הצפויות.
ישעיהו: אני הייתי חושב אולי, זה מאוד משנה, אני חושב, מה בעל המקצוע, מה המטפל,
איך הוא חושב על זה, זאת אומרת, לא איך הוא מגיש את זה,
לפני שהוא מגיש את זה, איך הוא מעכל את זה, איך הוא מרגיש עם ה…
מה אני עושה עם זה, איך אני לוקח אחריות, האם זה נכון לי בכלל, ואני הייתי מכניס את צמד המילים "תיאום ציפיות".
תעשה תיאום ציפיות עם הלקוח שלך, הכי פשוט. תנסה להבין מה הוא רוצה,
תגיד לו מה הוא יכול לקבל,
ופתאום דברים נהיים הרבה יותר פשוטים, כי נוצרת תקשורת, אני לא מכריז: "זה ככה וככה",
ואלה גבולות המקצוע. אני שואל אותך: "מה אתה רוצה?"
ואני אנהל איתך את השיח הזה של מה ניתן. אני לא אומר את זה, אני גם מטפל,
אבל אני לא אומר את זה בגלל,
אני לא עושה טיפול, אני לא מקבל כסף על טיפולים,
אני מטפל יום-יום,
אבל אני לא רוצה לקבל על זה כסף.
כהגדרה, המקצוע שלי הוא ליווי שיווק ומכירות באינטרנט.
ואני רואה את זה קורה בהרבה מאוד תחומים,
בטח בשיווק ומכירות.
בא אליי מישהו, הוא רוצה ליווי לוובינר.
אין לו מושג מה הוא הולך לקבל. אני חייב לעשות תיאום ציפיות מאוד ברור, להגיד לו:
"זה התהליך, ככה עושים את זה,
פם פם פם פם פם". אלה התוצאות הצפויות. זה הזמן שזה ייקח. זה מה שיכול לקרות.
אני לא יכול להתחייב לך, כי אני לא מכיר אותך ב-100%,
אבל הבנתי מספיק,
ואני יכול להגיד לך: "זה מה שצפוי לקרות". זה… אני אישית מרגיש בנוח עם השיח הזה, אוקיי?
אז אני רוצה לשאול אותך עוד
איזושהי שאלה, שהיא, אני חושב, משהו שהזכרת במילה,
אבל אולי טיפה להיכנס לזה קצת יותר. דיברנו, כשדיברנו לפני הפגישה הזאת,
דיברנו על זה שיש אנשים שמוכרים, לא קורסים, בעשרות אלפים, לא, תוכניות הכשרה ב-30,000, 50,000 שקל.
סכום ששווה כל שקל, כי בוובינר הראשון זה כבר החזיר את זה.
במקרה של העבודה איתך, אז זה הוחזר והמשיך לעבוד בוובינרים הבאים. אבל אצלנו, זה לא קשה להחזיר את זה כשעושים
אנאבלה: מטאטא חדש, ואז מביאים איזה… ניתן לך דוגמה של אנשים שאני מכירה,
כי אני בקשר עם קולגות שגם נמצאים במסע הדיגיטלי הזה, ואנחנו קבוצת תמיכה אחת לשני, בוכים הרבה, שנים מקטרים,
ותומכים, וכולנו באמת,
מה שמאפיין את כולנו זה הפאשן למה שאנחנו נותנים לאחרים.
כאילו, אחרת כבר כולנו היינו מוותרים מזמן על ההרפתקה הדיגיטלית הזאת.
ומישהי מהם אמרה, הם הלכו גם לגורו של מכירות,
ושילמו 50,000 שקל על התוכנית הזאת, ואז הוא הכניס אותם לכל הנושא של השיווק הממומן.
ואז הגיעו המון לקוחות,
ובשנה הראשונה הם הרוויחו
המון המון המון כסף, ואז נגמרו האנשים שהיו בסביבה ופתאום הלידים התייקרו מאוד כשזה כבר
לא קהל חם ואז כל הדבר הזה
נפל ונשארו עם סיסטם שלא מחזיק מעבר לחידוש הספציפי שעשה
עוד קפיצה או עשה קפיצה בעיקר לזמן קצר.
זה לא משהו שנשאר כמו הטיפ הזה שנתנו על הבונוסים שהוא מטורף שאתה משתמש בו שוב ושוב ושוב ושוב.
יש אנשים שגם עניין של מזל,
אולי שמגיעים, זה חלום שלי, שיעשו כתבה, נגיד, על אתגר ההורות, שמשנה חיים של אלפי משפחות, אם הייתה כתבה בחדשות,
כאילו שאפשר בזמן כל כך קצר
לעשות מהפכה בבית, במחיר כל כך נמוך יחסית למה שמשלמים לדברים אחרים,
אז זה ברור שזה יקפיץ את העסק להמון המון המון הורים שירצו
את זה. אז פשוט להמשיך זה צריך הרבה התמדה, זה לא זבנג, זה לא ריצת ספרינט,
אנחנו מדברים על מרתון וצריך לשמור כוחות ומשאבים,
רק ההתמדה מאוד מאוד משתלמת.
🛤️ 67:00 – למה קהל צריך מסע רגשי ולא מסע של הוכחות
💡 בקצרה: אנאבלה וישעיהו מסכמים את השיחה, כאשר ישעיהו מודה לאנאבלה על העושר והכיף בשיחה. הוא מציין שקל למצוא את אנאבלה שקד בגוגל או ב-AI.
ישעיהו: אנאבלה, המון תודה, היה עושר גדול, היה כיף גדול. אני הייתי מבקש, הייתי רוצה לדעת איך אפשר להשיג אותך,
אבל אבל כותבים אנאבלה שקד בגוגל, ב-AI, באיפה שלא נמצא,
ואת שם, אז זה לא, זאת אומרת,
זה די די קל להגיע אלייך, אז אני אעצור את ההקלטה, ואנחנו נקשקש כמה דקות.
אנאבלה: תודה רבה.
ישעיהו: תודה רבה.
🌍 67:50 – מה אתם חייבים להביא לעולם
💡 בקצרה: ישעיהו מסכם את הפרק בקריאה למאזינים לכתוב צעד אחד שיעשו כדי למכור ולשווק את עסקיהם. הוא מזמין אותם לשיחת היכרות-אבחון ללא התחייבות דרך אתר yeshmarketing.co.il.
ישעיהו: ועכשיו, נסו להיזכר במשהו שדיבר אליכם ויעזור לכם
למכור ולשווק ותכתבו ביומן צעד אחד שתעשו בשבילו לפני שגם הוא יצלול לתהום הנשייה של המשימות האבודות.
אם אתם רוצים שהעסק שלכם
יכניס יותר ממכירת קורסים, סדנאות וכנסים, אני מזמין אתכם לשיחת היכרות-אבחון ללא שום התחייבות מצדכם.
לתיאום השיחה היכנסו לאתר
yeshmarketing.co.il ללשונית "צור קשר" ושלחו לי מסר.
לחילופין, חפשו בגוגל ישעיהו ריב ותמצאו גם אותי.
אני ישעיהו ריב, קופירייטר ממיר ומורה דרך ליצירה,
שיווק ומכירת קורסים באינטרנט
באמצעות וובינרים. שמח שהאזנתם ומודה לכם מכל הלב. נשתמע בפרק הבא.
שאפשר לייצר נקודת מפנה אצל הורה או מטופל במהירות גבוהה פי כמה ממה שהקליניקה מאפשרת.
ושאם יש דרך להעביר את זה לעולם, היא חייבת לעשות את זה. ועדיין, שום דבר מזה לא קרה בבת אחת.
לא הייתה קפיצה. זה לא היה ויראלי. לא היה “פיצוץ”.
הייתה התמדה.
היו וובינרים עם 17 איש.
והיה רגע אחד שהעסק עוד לא המריא, נפילה אם תרצו,
ומישהו מהקהל אסף אותה “כמו בסרט מצויר” ואמר:
“זה חייב להגיע לכל הורה בארץ.”
ומשם התחילה הצמיחה המואצת:
לא בקליניקה.
לא בספרים.
אלא במקום שבו מטפל הופך למוביל דעה.
במקום שבו היכולת הטיפולית פוגשת מבנה פסיכולוגי נכון, קהל נכון, ותשוקה להשפיע על יותר מאחד בכל פעם, על קהל גדול.
ואז מגיע הרגע שבו אתה מבין את מה שהיא אומרת בפרק הזה בצורה נוקבת:
השפעה בעולם הטיפול אינה נגזרת מהעומק שלך כמטפל אלא מהנכונות שלך לעמוד בפרונט.
כי מי שמסכים להיות בפרונט,
מקבל הזדמנות לעזור ליותר אנשים,
בפחות זמן,
בעומק גדול יותר,
ובצורה שמרימה את כל היכולת המקצועית לגובה חדש.
ומזה נולד הפרק הזה, פרק 100.
שעה ורבע של תובנות פסיכולוגיות, עסקיות ורוחניות שמראות למטפלים דרך חדשה:
לא לוותר על הקליניקה,
אלא להרחיב אותה
לכיתה, לקהילה, לוובינר, לעולם.
תגלו בפרק:
00:05:10 – למה מטפלים רבים לא מבינים שמה שמחזיק עסק זה לא טיפול אלא השפעה
00:06:45 – מי שמרגיש עוצמה ולא מבטא אותה – נתקע מקצועית וכלכלית
00:08:00 – למה מטפלים מתקשים להוציא את העוצמה שלהם החוצה
00:08:40 – מתי אהבת הקהל משחררת אותך
00:09:00 – למה דחייה, ביקורת והשפלה הן חלק בלתי־נמנע ממי שרוצה להשפיע בגדול
00:09:00 – למה לנסות לרצות את כולם זו לא אפשרות
00:09:19 – מחכה שתיפול עליך גלימה של אדישות לקהל? האמת ש…
00:12:50 – למה הקהל מגיב לאנרגיה של המטפל הרבה לפני שהוא מגיב לתוכן
00:20:20 – להתעלם מביקורת זה לא רציונליות – זה חוסר אותנטיות
00:28:40 – מה הופך מטפל למוביל דעה ולא רק למטפל טוב
00:35:00 – למה מטפל חייב להסכים להיות בפרונט כדי להשפיע באמת
00:40:00 – הרגע שבו אנאבלה הייתה בנפילה ונאספה "בנס"
00:40:20 – המשפט ששינה לה את הקריירה
00:42:00 – למה רגע אחד של תמיכה מבחוץ יכול להציל קריירה שלמה
00:47:10 – מי שמחכה לזינוק חד פשוט לא יבין איך בונים קהל
00:47:30 – למה וובינר של עשרות צופים הוא הדרך לוובינר של אלפי צופים
00:48:110 – מגנט הלידים: המוצר החינמי שבונה רשימת אוהדים
00:52:10 – למה מטפלים נוטים לתת יותר מדי – והיכן זה דווקא פוגע בקהל
00:55:50 – למה בונוסים מנופחים לא עובדים — ואפילו מזיקים למכירה
00:56:00 – בונוס נכון: איך לייצר בונוס שעושה את העבודה ומשפר מכירה
00:56:30 – דוגמה חיה: הבונוס שסוגר את ההתנגדות ‘אין לי זמן’
00:57:12 – בוובינר אנחנו לא רוצים לתת עוד תכנים – כדי להפוך ללקוחות הצופים צריכים שינוי התנהגות מיידי
01:00:10 – למה טיפול שלא נעשה הוא הפגיעה הכואבת ביותר בתהליך
01:01:50 – פריצות דרך לא קורות לאורך התהליך — הן קורות ברגע אחד מדויק
01:02:10 – איך שינוי אופן התקשורת עם המטופל מייצר התמרה מיידית
01:03:10 – מה מייצר רגע התמרה אמיתי (זה לא משך התקשורת)
01:07:00 – למה קהל צריך מסע רגשי ולא מסע של הוכחות
01:07:50 – מה אתם חייבים להביא לעולם
01:02:23 – למה “חומר הפעיל” בפסיכותרפיה חזק יותר בפגישה אחת טובה מאשר בחודשים של טיפול
01:14:10 – שינוי ניסוח קטן שמסיר חסם פסיכולוגי ופותח את הדלת למאות לקוחות
