מה אנשים מספרים לעצמם על העסק שלהם רגע לפני הנפילה?

אתה יודע איך נגמרים רוב הנישואים? לא בצעקות.
ואיך נגמרים רוב העסקים? מיתה במיטה.
בשקט. בנימוס כזה, שקט, כמעט בלי קול. כי למי יש כוח?

איך שני אירועים כאלה עולים בעשן בלי פיצוץ גדול?
זה לא קורה כי משהו רע קרה, אלא כי שום דבר גדול לא קרה.

רוצה מספרים על זוגיות?

בארה״ב, בערך 40% מהנישואים הראשונים מסתיימים בגירושים.
לוקח להם 7-8 שנים עד שהם גוועים, קמלים ומתים.

תורידו את רמת הרומנטיקה, כי אין הרבה-
לפי מחקרים, רוב הזוגות לא מתגרשים בשיא הקונפליקט,
אלא דווקא אחרי שנים של “הכול בסדר”.
אין איזה ריב צרחות רהיטים נזרקים מקומה שניה לרחוב.
אין ריח של בושם זר על החולצה.

מגיעה דעיכה שקטה וסוף שאף אחד לא רוצה לספר עליו לאף אחד.

ניגש לעסקים?

כ- 20% מהעסקים הקטנים נסגרים כבר בשנה הראשונה.
אחרי 5 שנים, אנחנו על 50%.
אחרי 10 שנים, נשארים בערך 35%.

הסיבות הרשמיות הן כסף, תחרות, שיווק ומכירות.

הסיבה בפועל לפי דוחות ומחקרים היא שאין קפיצת מדרגה.
ממשיכים עם אותו מודל, אותו מסר, בזמן שהשוק כבר עבר דירה.

איזה מקריות… כמעט מצחיק,
גם זוגיות וגם עסק לא קורסים כשקשה.
הם דווקא קורסים כשנוח.

כשאין רגע שמכריח להסתכל אחד לשני בעיניים ולהגיד, משהו כאן כבר לא עובד כמו פעם.
בעסקי ידע, אימון, טיפול והדרכה, הרגע הזה נקרא וובינר.
לא פוסט. לא ריל. לא “נעלה קמפיין עם דף נחיתה ונראה”.

מעמד שיווק ומכירה שמכריח אותך לזקק מסר,
לעמוד מול התנגדויות חיות,
לגלות אם מישהו באמת מוכן לשים כסף על מה שאתה אומר.
לעמוד בדחיה כשלא קונים ממך,
ולהתאמן עד שאתה מנצח אותה.

עסק בלי וובינר דומה לזוגיות בלי שיחה קשה.
הכל מתפקד, עד שיום אחד זה פשוט נגמר.
מצאתי היום שם חדש לוובינר: מכונת אמת.
גיים צ’יינג’ר שמכריח אותך לעשות שינוי לפני שהמערכת נרדמת.

חוסך ממך שנים של “אנחנו בסדר”, ומונע את הסגירה השקטה,
הרדומה, חסרת הדרמה.

אם העסק שלך כבר כמה שנים עובד, מתפרנס, אבל לא עושה קפיצה,
תשים לב: זה לא שלב יציב. זה שלב מסוכן.

ובניגוד לגירושים, כאן לא צריך שניים שיחליטו מה לעשות,
מספיק אתה.

ואני שעוזר לך לעשות את הקפיצה.

לפרטים: כתוב לי מלשונית צור קשר כאן למעלה.