קראו לו מקס, כמו לסבא שלי, הוא היה גאון פרסום, קופירייטר ופרסומאי,
שנולד בקובנה, ליטא ופעל בארה"ב.
בזמן שהוא פרסם, סבא שלי עלה לארץ, הקים קיבוץ וניהל מפעל עשרות שנים.

כמה מהמודעות שלו נותנות רעיונות ותפיסות מבריקות,
רלוונטיות לגמרי להיום, כמובן בהתאמה לתקופה,

אחת מאלה שנותנות לנו המון ערך

היא זו בה לקח את 7 החטאים שבנצרות נקראים "החטאים שדינם מיתה"
שיחק והיפך בהם וניסח את 7 החטאי הפרסום שגוזרים על ההכנסות שלך דין מוות

בלי לפרוש כאן את רוחב היריעה של המודעה,
רק ארשום אותם בקצרה,
תוכלו לקחת, ואני ממליץ בחום – להשתמש.

ואם כבר עברה לכם בראש המחשבה שהם בטח לא עדכניים, או סיכוי טוב שלא –
תנו לה להשתחרר ובחנו את אלה בנייטרליות:

1. האם היא נותנת לקורא סיבה לא לקרוא?
2. האם אנחנו משתמשים בכותרות שלוחשות … כלום?

3. האם אנחנו משתמשים בתמונות שלא מדברות?
4. האם הפרסום שלנו מקולל בפיקחות?

5. האם הגישה שלנו הולכת מסביב במקום ישר?
6. האם הפרסומות שלנו משאירות אותם תלויים ומתנדנדים?

7. האם הפרסום שלנו מכיל קופי מנג'ס וסתמי?

למה שמישהו יקרא את הפרסומת שלך? האם היא מספרת חדשות?
האם מבטיחה משהו חשוב לקורא? או שזו סתם "עוד מודעה"?

ותודה למקס זקהיים, האיש והגאון.
ישעיהו ריב
קופירייטר ממיר.

נ.ב

הוא כתב גם מודעות על לימודים, מי שלקח את זה למדרגה גבוהה מאוד
הוא ג'ין שוורץ, שהמומחיות שלו במכירת ספרים היא מאוד יוצאת דופן.

במודעה שניתחתי בפרק האחרון – מספר 9 –
הוא השתמש בקמפיין למכירת 600,000 עותקי ספר שכתב בעצמו
להכפלת מהירות הקריאה של ילדים.

לפרק של ג'ין שוורץ, קופירייטר גאון